ועוד תני עולא בר חיננא נקטם ראשו ועלתה בו תמרה כשר כתב הרב אלפסי ז"ל כו' עד עבות אלא בקושי:
אמר הכותב לא רבינו הגדול ז"ל אמרו אבל כל הגאונים כך אמרו ולא ערער אדם מהראשונים בדבר וקבלתם תכריע ועוד שזה הפי' מוקצה מן הדעת שא"כ למה פסל שום חכם בקטומין ומופשחים בהדס יותר משאר המינין ואדרבה בהדס כשר לד"ה שהרי ענף כתוב בו וענף הוא הבד המופשח מן העץ ובירושלמי מפורש דמשום הדר פסלי ליה רבנן ואין לבד הגזוז מן הקרקע יותר מן המופשח לא תאר ולא הדר אלא משמע דעל הקטומין בראש הדברים אמורים והיינו לישנא דגמ' דשלימים ור"ט מכשיר בזה ולא באחר משום שההדס בעבותו תלוי הדרו שעליו חופין את עצו משא"כ בשאר המינין וזו ששנויה בתורת כהנים ר' ישמעאל אומר שתי דליות ואחת שאינה קטומה כך פירשו שתי דליות כמה שהן כלומר בין קטומות בין שאינן קטומות ואחת דליות שאינה קטומה כלומר שצריך לחזור עליה שלא תהא קטומה והיינו דקתני אחת שאינה קטומה ולא קתני אחד שאינו קטום אלמא אדליות קאי והיינו נמי דלא אמר ר"ט אפי' שלשתן דליות לפי שאינן ודאי קטומין אבל ל"נ שהענפים הגדולים שדרכן של כורמים לזמור אותן ולקוץ ראשן בכל שנה כדי שיוסיפו הן הנקראים דליות והענפים השלמים הנקראים בדים או פארות במקרא ויונתן בן עוזיאל תרגם ועוברתיה וכן תרגם אונקלוס זמורה והוא הענף שכסחו ראשו ועל שם שנזמר נקרא כן וכן תרגומו על שם שהעבירו ממנה קצתה נקראת עוברתא ומן הלשון הזה של דליות אמרו חכמים המדלה בגפנים וכולן לשון זמור וכסוח ומה שאמרו עבות שלשה לא משכחינן לא ענפי הקטומים שלא מצינו לר' טרפון שאסר בהן לכתחלה אלא מפני שאין הדס שכלו עבות מצוי להן במקומן באורך ג' טפחים שרוב הארוך שוטה והיינו דאמרי' בהדיא עבות שלשה אלמא משום עבות הוא דאינו מצוי ותלתא קטומי שכיחי להו טפי מחד ולא קטים שדרך ההדס הזה ליבש בראש ולהשיר עליו העליונים ולהיות קטום:
אמר הכותב לא רבינו הגדול ז"ל אמרו אבל כל הגאונים כך אמרו ולא ערער אדם מהראשונים בדבר וקבלתם תכריע ועוד שזה הפי' מוקצה מן הדעת שא"כ למה פסל שום חכם בקטומין ומופשחים בהדס יותר משאר המינין ואדרבה בהדס כשר לד"ה שהרי ענף כתוב בו וענף הוא הבד המופשח מן העץ ובירושלמי מפורש דמשום הדר פסלי ליה רבנן ואין לבד הגזוז מן הקרקע יותר מן המופשח לא תאר ולא הדר אלא משמע דעל הקטומין בראש הדברים אמורים והיינו לישנא דגמ' דשלימים ור"ט מכשיר בזה ולא באחר משום שההדס בעבותו תלוי הדרו שעליו חופין את עצו משא"כ בשאר המינין וזו ששנויה בתורת כהנים ר' ישמעאל אומר שתי דליות ואחת שאינה קטומה כך פירשו שתי דליות כמה שהן כלומר בין קטומות בין שאינן קטומות ואחת דליות שאינה קטומה כלומר שצריך לחזור עליה שלא תהא קטומה והיינו דקתני אחת שאינה קטומה ולא קתני אחד שאינו קטום אלמא אדליות קאי והיינו נמי דלא אמר ר"ט אפי' שלשתן דליות לפי שאינן ודאי קטומין אבל ל"נ שהענפים הגדולים שדרכן של כורמים לזמור אותן ולקוץ ראשן בכל שנה כדי שיוסיפו הן הנקראים דליות והענפים השלמים הנקראים בדים או פארות במקרא ויונתן בן עוזיאל תרגם ועוברתיה וכן תרגם אונקלוס זמורה והוא הענף שכסחו ראשו ועל שם שנזמר נקרא כן וכן תרגומו על שם שהעבירו ממנה קצתה נקראת עוברתא ומן הלשון הזה של דליות אמרו חכמים המדלה בגפנים וכולן לשון זמור וכסוח ומה שאמרו עבות שלשה לא משכחינן לא ענפי הקטומים שלא מצינו לר' טרפון שאסר בהן לכתחלה אלא מפני שאין הדס שכלו עבות מצוי להן במקומן באורך ג' טפחים שרוב הארוך שוטה והיינו דאמרי' בהדיא עבות שלשה אלמא משום עבות הוא דאינו מצוי ותלתא קטומי שכיחי להו טפי מחד ולא קטים שדרך ההדס הזה ליבש בראש ולהשיר עליו העליונים ולהיות קטום: