מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מעשרות · פרק 3 · הלכה 4 · Segment 8

תני בשם ר' נחמי' חצר שהיא נעדרת הרי היא כגינה וכו' זרע רובה חייבת נטע רובה פטורה וכו'. וכך הם דברי הרמב"ם בזה בפ"ד ממעשר בהי"ד וכגי' הספר אשר לפנינו וכמו שביארתי בפנים במילתא בטעמא והראב"ד בהשגה שם רצה לשבש הגי' וגריס איפכא משום דקשיא ליה ההיא דעירובין דף כ"ג קרפף שהוא יותר מבית סאתים שהוקף לדירה נזרע רובו הרי הוא כגנה ואסור נטע רובה הרי הוא כחצר ומותר אלמא דזרעים הוא דמבטלי דירה ולא נטיעות והרמב"ם בעצמו פסק כן בהלכ' שבת פ' י"ו בהלכה ו' ועיין בכ"מ במה שרצה לחלק ולומר דשאני דין מעשר מדין עירוב וכו' ואין במשמע לחילוק הזה ונראה לומר לדעת הרמב"ם דשאני קרפף מחצר דהכא דקרפף אין תשמישו רב וזרעים שבו משוי ליה כגינה דסתם גינה נזרעת היא והנטיעות משוי ליה כחצר (ובחצר גופיה ג"כ כשאינן נטועות לנוי כסתם נטיעות גם לענין מעשר נשאר לו דין חצר) אבל חצר דהכא דע"כ במשתמרת איירי דאותה היא שקובעת למעשר ובחצר כזה תשמישה רב והלכך בין זרעים ובין נטיעות לא מבטלי ליה מתורת חצר דמסתמא אינן אלא לפי שעה ולא לקיום דלא יבטל תשמיש החצר מפני הזרעים והנטיעות אא"כ נטע הנטיעות לנויה של חצר דאז ניכר שנטען לקיום כדפרישית בפנים וע"ש בעירובין בשם תי"ט דכתבו ג"כ לחלק כעין זה בין קרפף לחצר: