את שיש לו רשות להניף ואיזה זה זה הפועל. בפ' השוכר את הפועלים בארתי דמהאי ברייתא למד הרמב"ם למ"ש בפ' י"ב מהלכות שכירות בהלכה ג' המבטל ממלאכתו ואכל או שאכל שלא בשעת גמר מלאכה ה"ז עובר בל"ת וכו' והשיגו עליו הראב"ד והרמב"ן ואמרו שטעה בפי' ברייתא דספרי וכו' והאמת יורה דרכו דמהאו ברייתא הוא דלמד לומר כן דהא בהדיא קאמר הת"ק את שיש לו רשות להניף וכו' אלמא דדריש הלאו דלא תניף על הפועל דבשעה שהוא מניף בשביל בעל הבית לא יניף הוא לצורך עצמו ומזה נמי סייעתא לפירושא דהרמב"ם בברייתא דספרי והבאתי' שם וע"ש בהלכה ב' ד"ה בשעת גמר מלאכה ותמצא מבואר הכל בס"ד:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מעשרות · פרק 2 · הלכה 4 · Segment 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
סליק פירקא בסייעתא דשמיא
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 515212c15ab5aaf799f125197e0af9a38cfc6d1d507b123060eaec0e4d81bab2