מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מעשרות · פרק 2 · הלכה 3 · Segment 5

בכלכלה של כל דבר היא מתני'. לא מצינו למי שחולק על דברי ר' אלעזר בזה והרמב"ם בפ"ג ממעשר בהלכה ד' העתיק לשון המשנה וכדברי חכמים. וכן התורם פירות שלא נגמרה מלאכתן מותר לאכול מהן עראי חוץ מכלכלת תאנים שאם תרמה קודם שתגמר מלאכתן נקבעה למעשר וצ"ל דנמי אורחא דמילתא נקט וכלישנא דמתני' בעשרים תאנים שאבור לי וכו'. וסיים הרמב"ם בדין הזה בפ"ה ממעשר בהלכה ג' ואם קצץ את התאנים וצירפם וכו' חייב לעשר שהרי לא קנה אלא הנתלש. ר"ל דתרתי בעינן שיתלשם ויצרפם דאז הויא המקח בדבר התלוש וקובע הוא למעשר כשאוכל בצירוף דבאחת אחת לעולם הוא פטור וכן אם במחובר הוא שמצרפן ואוכל אין המקח קובע בדבר המחובר לקרקע והראב"ד בהשגה דעתו דבצירוף לחוד תליא מילתא שכתב לא מצא זה בתוספתא וכו' ולענין קביעות מעשר אין כאן קפידא אלא בצירוף וכו' ולא ניתן להבין דבריו דודאי כל זמן שהן מחוברין מה מועיל הצירוף לענין קביעות ובתולש בלחוד ג"כ לא כלום אם אינו מצרף ואוכל. ולא היה צריך להביא התוספתא בענין הפועל בפ"ב ודעת הרמב"ם מבואר הוא כמו שאמרנו: