[מתורת האדם] ת"ר כיצד מתודה אומר עויתי פשעתי חטאתי. וכן בשעיר המשתלח הוא אומר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם. וכן במשה הוא אומר נושא עון ופשע וחטאה דברי ר"מ וחכ"א עונות אלו הזדונות וכן הוא אומר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה. פשעים אלו המרדים וכן ה"א מלך מואב פשע בי. חטאים אלו השגגות וכה"א נפש כי תחטא בשגגה. אחר שהתודה על הזדונות חוזר ומתודה על השגגות. אלא אומר חטאתי עויתי פשעתי. וכן בדוד אומר חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו. אלא מהו שאמר משה נושא עון ופשע וחטאה. אמר משה לפני הקב"ה בשעה שישראל חוטאים לפניך ועושים תשובה עשה להם זדונות כשגגות. אמר רבה בר שמואל אמר רב הלכה כחכמים. פשיטא יחיד כרבים הלכה כרבים. מהו דתימא מסתברי' טעמא דר"מ דקמסייעי לי' קראי דמשה קמ"ל. ההוא דנחית קמיה דרבה עבד כר"מ. א"ל שבקת רבנן ועבדת כר"מ. א"ל אנא כר"מ ס"ל כדכתיב בספר אורייתא דמשה.
איכא מאן דפסק כר"מ דסתמא דמתניתין התם כוותי' דר"מ סתמה רבי. ועוד מהאי דנחית קמי' דרבה וא"ל אלא כר"מ ס"ל כדכתיב בספר אורייתא דמשה ושתיק ליה רבה ולא אהדר ליה לית הילכתא כר"מ אלא כרבנן ש"מ קבלה. וסברא דרבה בתרא הוא וכוותי' חזי למיעבד. והדין סברא לרב רי"ץ בן גיאת.
ואיכא מ"ד הלכה כרבנן כדפסיקו בגמרא, והדין סברא דבעל הלכות, ורבינו הגדול ז"ל נמי כרבנן פסק ומסתבר כרבנן. חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים. ובגמרא נמי אמרינן עלה פשיטא ולא חיישי לר"מ ולסתמא דידיה. ועוד לא דחינן מימרא מפורשת דרב מגברא דנחת ולא ידעינן מנו ורבה נמי כרבנן ס"ל דלא שבקינן רבים ועבדינן כיחיד. אלא מדיהיב ההוא גברא טעמא למלתא שתיק מיני' ולא אהדריה. הא לכתחלה ודאי הלכתא כרבנן ולית ביה ספק.
וסדר וידוי שכיב מרע כך קבלנו מחסידים ואנשי מעשה: מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שרפואתי בידך ומיתתי בידך. יהי רצון מלפניך שתרפאני רפואה שלמה. ואם אמותתהא מיתתי כפרה על כל עונותי וחטאים ופשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך. ותן חלקי בג"ע. וזכני לעוה"ב הצפון לצדיקים.
במדרש קהלת (ד,ב) מי יודע רוח בני האדם (קהלת ג,כא) ר' חנינא פתר קרייה בהרוגי מלכות שהן באין לחיי עולם הבא אעפ"י שאינן מתודין:
איכא מאן דפסק כר"מ דסתמא דמתניתין התם כוותי' דר"מ סתמה רבי. ועוד מהאי דנחית קמי' דרבה וא"ל אלא כר"מ ס"ל כדכתיב בספר אורייתא דמשה ושתיק ליה רבה ולא אהדר ליה לית הילכתא כר"מ אלא כרבנן ש"מ קבלה. וסברא דרבה בתרא הוא וכוותי' חזי למיעבד. והדין סברא לרב רי"ץ בן גיאת.
ואיכא מ"ד הלכה כרבנן כדפסיקו בגמרא, והדין סברא דבעל הלכות, ורבינו הגדול ז"ל נמי כרבנן פסק ומסתבר כרבנן. חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים. ובגמרא נמי אמרינן עלה פשיטא ולא חיישי לר"מ ולסתמא דידיה. ועוד לא דחינן מימרא מפורשת דרב מגברא דנחת ולא ידעינן מנו ורבה נמי כרבנן ס"ל דלא שבקינן רבים ועבדינן כיחיד. אלא מדיהיב ההוא גברא טעמא למלתא שתיק מיני' ולא אהדריה. הא לכתחלה ודאי הלכתא כרבנן ולית ביה ספק.
וסדר וידוי שכיב מרע כך קבלנו מחסידים ואנשי מעשה: מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שרפואתי בידך ומיתתי בידך. יהי רצון מלפניך שתרפאני רפואה שלמה. ואם אמותתהא מיתתי כפרה על כל עונותי וחטאים ופשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך. ותן חלקי בג"ע. וזכני לעוה"ב הצפון לצדיקים.
במדרש קהלת (ד,ב) מי יודע רוח בני האדם (קהלת ג,כא) ר' חנינא פתר קרייה בהרוגי מלכות שהן באין לחיי עולם הבא אעפ"י שאינן מתודין: