חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 3

ר"י בעי אמר בפ"נ ובפ"נ אלא נתיחד ברשות הבעלים בין כתיבה לחתימה פי' דמיבעיא על הא ברייתא דתני ר' חנין אם הי' נכנס ויוצא מותר. ע"ז בעי אם נתיחד ברשות הבעלים בין כתיבה לחתימה האיך הדין אם יהא כשר ומסיק נשמעיניה מן הדא. אחד אומר בפ"נ ואחד אומר בפ"נ וכו'. אבל אם אמר בפ"נ ובפ"נ אלא שנתיחד ברשות הבעלים בין כתיבה לחתימה כשר. פי' דהנה במתניתין נקט כל הסדר של לא זו אף זו מתחלה נקט בפ"נ אבל לא בפני נחתם והדר נקט ל"ז א"ז אפילו בפ"נ אבל לא בפני נכתב בפ"נ כולו ובפני נחתם חציו ל"ז א"ז בפ"נ חציו ובפ"נ כולו פסול ל"ז א"ז א"א בפ"נ וא"א בפ"נ. וכדאיתא בבבלי דף ט"ו ע"ב עיי"ש דלרבא ולרב אשי לא נקט סדר ל"ז אף זו אלא קמ"ל רבותא בפ"נ כולו ובפ"נ חציו לרבא דאפילו הוא ואחר מעידין על חתימת עד השני. ולרב אשי אפילו קאמר אני הוא עד השני. ולרב חסדא כל המתניתין ל"ז א"ז קתני עיי"ש. וא"כ כל המתניתין נשנית במדריגות זו למעלה מזו ואחרון אחרון היא רבותא יותר. והנה א"א בפ"נ וא"א בפ"נ היא נשנית באחרונה והיא רבותא האחרונה והיא בבא האחרונה של מתני'. ע"כ מדייק מדקתני בפ"נ חציו ובפני נחתם כולו פסול. וקשה למה נקט בפני נכתב חציו והחצי השני לא נכתב לפניו הא אפילו נכתב לפניו כולו אלא שנתיחד ברשות הבעלים בין כתיבה לחתימה נמי פסול אלא ודאי מדלא נקט להאי רבותא ש"מ דווקא בנכתב לפניו חציו אבל אם נכתב כולו לפניו אלא שנתיחד ברשות הבעלים בין כתיבה לחתימה כשר. ואבל משום האי בבא לחוד לא איריא דאיכא למימר דאין ה"נ דנתיחד ברשות הבעלים נמי פסול והא דנקט בפני נכתב חציו הוא משום דהיא בבא אמציעתא. ויש עדיין במתניתין עוד רבותות אחרים ואולי נקט הרבותא זאת אחרי' ע"כ מסיים הרבותא האחרונה דא"א בפ"נ וא"א בפ"נ דזהו הרבותא בתרייתא דמזה מוכח דיש לדייק מדלא קתני גם הרבותא דנתיחד ברשות הבעלים ש"מ דווקא נכתב חציו בפניו. אבל אם נכתב כולו לפניו אלא נתיחד ברשות הבעלים כשר מדלא קתני הרבותא זאת. ע"ז ר"ח בעי חציו מתקנה וחציו מד"ת פי' דאולי המתניתין קמ"ל בפני נכתב חצי ושנים מעידין על חצי השני נמי פסול וזהו רבותא גדולה יותר מנתיחד ברשות הבעלים [והל' צ"ע דהא דמשמע דר"ח פליג על הפשיטות מדלא קתני רבותא יותר דנתיחד ברשות הבעלים ז"א דבפ"נ חציו היא הרבותא יותר דאפילו שנים מעידין על חצי השני. והכי הול"ל ר"ח פריך הא מיבעיא לי' לחציו לתקנה וחציו לד"ת] ואח"כ שאל בפ"נ ובפ"נ כולו אלא נתיחד ברשות הבעלים אחר כתיבה וחתימה וקאמר ג"כ נשמעינה מן הדא א"א בפ"נ וא"א בפ"נ הא אם אמר בפ"נ ובפ"נ אלא נתיחד ברשות הבעלים שעה אחת כשר. ומדייק ג"כ מהא דבפ"נ כולו ובפ"נ חציו מדלא קתני אחריו הרבותא דאפילו נחתם כולו בפניו אלא נתיחד ברשות הבעלים אחר חתימה פסול. וקתני הרבותא דא"א בפ"נ ובפ"נ משמע דבנתיחד לאחר חתימה כשר. ע"ז אמר ר"א אמר ר"א בעי אמר אחד בפ"נ ובפ"נ בע"א ושנים מעידין על חתימות עד השני ראב"א לא אמר כן אלא כו' אני הוא עד השני כנוגע בעדותו פי' שמא היא רבותא גדולה בפני נחתם חציו וחצי השני מעידין שנים עלי'. והלשון צ"ע דמשמע דפליגי ולפי פשטות הלשון משמע דר"ח ור"א מיבעיא לה מילתא אחריתי ובאמת הול"ל ר"ח פריך והא מיבעיא ליה לחצי לתקנה וחציו לד"ת ולשון ר"ח בעי היא קשה. וע"כ כתב הג"א ז"ל דלשון הירושלמי צ"ע דמשמע דפליגי פי' ר"ת ור"א פליגי על הא דנשמעיני' מן הדא. וניחא נמי מה שהפוסקים ז"ל לא הביאו האי דינא דנתיחד ברשות הבעלים ולדברינו ניחא דהא אנן קי"ל כרבא וכרב אשי בש"ס דילן דף ט"ו ונקט נכתב כולו ונחתם חציו לרבותא אפילו הוא עד השני ועיין ודוק: