חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 4

בעא קומי ר' יוחנן צריך שיהא מכיר שמותן של עדים בשעת חתימתן פי' אם צריך להעיד שהנני מכיר את העדים שהם ישראלי'. דהא שמותן הוי כשמות עכו"ם. א"ל עכו"ם לוקין חתומים עליהם בתמי' ואתם אמרין הכין. והוא כדאיתא בש"ס דילן דף י"א ע"ב לא בא לידינו אלא לוקוס ולוס ודווקא לוקוס ולוס דלא שכיחי ישראל דמסקי בשמותייהו. אבל שמות אחריני דשכיחי ישראל דמסקי בשמותיי' לא פי' וחיישינן שמא הם נכרים וכיון דלא הוי שמות מובהקים לא מהני עדי מסירה. וה"נ ה"ק. וכי עכו"ם לוקין חתומין עליהם בתמיה ואתם אמרין הכין דלא צריך שיהא מכיר בשמותן של עדים אם הם ישראל פשיטא דצריך דהא שמהתא אחרינא דשכיחי ישראל דמסקי בשמותיי' פשיטא דצריך שיהא מכיר בשמותן דהא משמותן אין ראי' שהם ישראלי' ושפיר חיישינן דילמא נכרים נינהו ולא מהני בהו עדי מסירה דהא אינן לוקס ולוס דהוי שמות מובהקים דתהני בזה ע"מ. וע"ז אמר מתניתא מסייעא לר' יוחנן כל הגיטין הבאים ממדנה"י כו' לא אמר אלא שבחו"ל הא שבא"י לא פי' דבא"י אם שמותן כשמות עכו"ם פסולין דשפיר חיישינן שמא הן נכרים. וע"מ לא מהני כיון דלא הוי לוקס ולוס. ובעי מאי כדון פי' האיך הלכה אם צריך דווקא להכיר אותן ממש. א"כ צריך להדר אחר שליח כזה שהוא מכיר אותן ואם לא ימצאו שליח כזה תהי' עגונה. ר"ב בשם ר"א עד שיכתוב במקום יהודקאי אם אין שם יהודקאי בבהכנ"ס אם אין שם בהכנ"ס מצטרף עשרה ב"א א"ר אבין נוח לו לקיימו בחותמי' ולא לצרף עשרה ב"א א"כ כיון דאתה מחמיר על השליח שצריך שידע ומכיר אותן ממש או שיצרף עשרה ב"א. א"כ לא הקלת בה כלל דהא כל עיקר דהאמינו חכמים וסמכו על בפ"נ הוא משום עיגונא שלא יצטרך להדר לקיים בחותמי' וכיון דאתה מחמיר על השליח שיצרף עשרה ב"א א"כ נוח לו לקיים בחותמי' ולא יצרף עשרה ב"א. ע"כ פריך מאי כדון ואלא על מה סמכינן. ומסיק אפילו בחנותן של ישראל. ודוק: