אמר ר' יוסי אע"ג דשמואל אמר זכין בעוברין מודה והוא שיצא ראשו ורובו בחיים פי' אם אח"כ נולד ויצא ראשו ורובו בחיים אז דיינינן ליה על למפרע אבל אם הי' ניפל לא זכה די מתניתא ר"ל דכן מוכח ממתניתן דידן דדיינינן העובר רק על למפרע לאחר הלידה החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת כמה דא"א כאן למפרע לא נגעה בה חליצה ר"ל דווקא לאחר הלידה חשוב העובר למפרע לבן אדם ולא נגע בה חליצה דחשוב לבן וה"נ חשוב העובר כאדם למפרע בעודו בבטן והוא שיזכה בצאתו ראשו ורובו בחיים אז חשוב למפרע לבן אדם וזכי למפרע אבל אם הפילה אותו לא חשוב לבן אדם בעודו במעי אמו ול"ל זכי' כמו דבהפילה נגעה בה חליצה למפרע וא"צ חליצה מן האחין ודיינינן העובר רק לאחר הלידה על למפרע אבל בשעה שהוא במעי אמו לא דיינינן לי' אך לאחר הלידה דיינינן ליה על למפרע:
קריאה במקור
חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 4 · הלכה 1 · Segment 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e9399fe573304d72316f17dec56774437d2d5b635e95c503044a2c98b8e80301