ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן ר' הילא בשם ר' אלעזר מודה ר"מ בראשונה באחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת דלא הוי הכחשה הגם דבעדים כה"ג כשבאו בב"א לא תנשא אבל בב' נשים תנשא ודווקא באחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג בזה הוי הכחשה. וכדמסיק מה בין שני' לראשונה ראשונה לא עשו בה דבר אצל חבירתה כלום כדאיתא בתוס' ז"ל בשם רבינו יואל ז"ל דבצרה אומרת לא מת לא הוי הכחשה דכיון דמכחשת צרתה אין לנו להאמינה אבל בסיפא דאומרת נהרג הוי הכחשה דשתיהן באות להתיר עצמן ואין מכונת דבריהם דאמרי בדדמי עכ"ל התוס' ז"ל ומובן עי"ז כונת הירושלמי דברישא הרי באתה להעיד על חבירתה ולא עשו דברי צרה אצל חבירתה כלום משא"כ בסיפא דלא באתה להעיד על חבירתה אלא על עצמה:
קריאה במקור
חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 15 · הלכה 5 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אמר ר"א מודה ר"י ור"ש בעדים כדמסיק דלא עשו דברי צרה אצל חבירתה כלום משא"כ בעדים הוי הכחשה וס"ל כר' יוחנן לקמן דהכחיש עדות בתוך עדות בטלה העדות. ע"ז אמר ר' יוחנן אם אמרה ר"א מני שמעה ר"ל דהוא שמע שיטתי דהכחיש עדות בתוך עדות בטלה העדות משא"כ לרב ה"ה בעדים דהכחיש עדות בתוך עדות לא בטלה העדות ולאו משום דלא עשו דברי צרה אצל חבירתה כלום ז"א דווקא אליבא דר"מ דס"ל הכחיש עדות בתוך עדות בטלה העדות וס"ל דהוי הכחשה מ"מ מודה ברישא ע"ז צריך לומר משום דלא עשו דברי צרה אצל חבירתה כלום משא"כ במת ונהרג דלא מעידה על חבירתה אלא על עצמה כנ"ל אבל אליבא דר"י ור"ש דס"ל דתנשא לאו משום טעמא דלא עשו דברי צרה אצל חבירתה כלום אלא דאפילו הי' הכחשה אין בכך כלום ולפ"ז ממילא כיון דאנן קי"ל כרב ממילא ה"ה עדים וע"כ שפיר פסק השו"ע מתשו' הרא"ש ז"ל דה"ה בעדים משום דקי"ל כרב וכן מפורש בירושלמי:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e9399fe573304d72316f17dec56774437d2d5b635e95c503044a2c98b8e80301