לא אתייא אלא ביורש. הרא"ש והר"ן ז"ל הוכיחו מזה דהא דאמרינן בבבלי דף צ"א גבי עובדא דקטינא דארעא שאם סילקו לו היתומים בחמשים אין יכול לחזור עליהם כו' וכן בב"ח מאוחר אין יכול לחזור על היורש אחר שסילקו ב"ח מוקד' כדאמר הכא וע"ש וכ"כ הה"מ בסוף פי"ח מהלכ' מלוה בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכן פסק הב"י בח"מ סימן ק"ז והרא"ה ז"ל בחידושיו כתב על זה ומיהו צריך תלמוד דהא בירושלמי אתינן לאוקמי אפי' מיניה דידיה ובדכתב ליה אפותיקי עכ"ל ולענ"ד נראה דלא אמר רבי חנינא הכא אלא דשפיר מצינן לאוקמי אפי' בב"ח ובדלא כתב לו דאקני או בדשוי' ניהלי' אפותיקי ואם כתב לו דאקני ע"כ לא מצית לאוקמי אלא ביורש ותרווייהו אזלי שפיר אליבא דדינא:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 10 · הלכה 6 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
הדרן עלך מי שהיה נשוי
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ae3d0aa58ccf0177de61ef7efea54474b51d42ffb82639b9015e20c9d606eb30