על דעתיה דרב אוכלת משלו. א"א להחליף הגי' דא"כ מאי קמ"ל לר"י ועוד מאי משלה הא בשבת נמי חייב במזונותיה והעיקר כדפרישית בפנים. והטור בסי' ע' כתב ובירושלמי משמע שאין יכול לפרנסה ע"י פרנס והיא תאכל לבדה אא"כ שיהא מרצונה וכן מסקנ' א"א הרא"ש ז"ל ע"כ והיינו כדמוקי לה האי תלמודא בריש המדיר דמתני' דהמשרה ע"י שליש בשקיבלה עליה מיירי. והרמב"ם ז"ל בפי"ב מהל' אישות הלכה י"ב כתב בעל שרצה ליתן לאשתו מזונותיה הראויות לה ותהיה אוכלת ושותה לעצמה והוא שותה ואוכל לעצמו הרשות בידו ובלבד שיאכל עמה מלילי שבת ללילי שבת ומבואר הוא דתליא בפלוגתא דרב ור"י הכא ופסק הרמב"ם ז"ל כר"י דברצונו תליא וההיא דהמדיר אתיא אליבא דרב ועי' מה שאכתוב שם בס"ד:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 5 · הלכה 11 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
הדרן עלך פרק אף על פי
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ae3d0aa58ccf0177de61ef7efea54474b51d42ffb82639b9015e20c9d606eb30