מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 4 · הלכה 13 · Segment 2

היורשין שוכרין לה בית. וכן קאמר בבבלי תני רב יוסף בביתי ולא בביקתי וכדפירשו הרמב"ן והרשב"א ז"ל הביאם הה"מ בפי"ח מהלכות אישות דאם המקום צר שאינם יכולים לדור ביחד אינה יכולה לכוף את היורשים לדור עמה אבל חייבין לשכור לה בית אחר לפי כבודה וכן כתב שם הרמב"ם ז"ל:

כמאן דלית לה פורנא אלא עשר. כן הוא גירסת הרא"ש ז"ל ופירושו שם ולפ"ז לרבי מנא דאמר שכיון שאין הבית שוה אלא י' דינרין הרי הוא כאלו לא נתחייב לה אלא י' דינרין ויכולין הם לסלקה בדמי הקרקע לבד ואע"פ שהיא רוצה לקחת הקרקע בכדי כל כתובתה והר"ן ז"ל כתב על זה ואם כך פירושו תימה הוא היאך העלו הדין ולמה לא תוכל היא להעלותו עד כדי סך כתובתה אחר שהיא רוצה לקחתו בכולה והרמב"ן ז"ל פי' בענין אחר מכאן והילך היא אומרת קרקע כלומר שכרו לי קרקע שאיני רוצה לטרוח בשכירותו אין שומעין לה כהדא דההיא איתתא הות פורנה כ' כלומר שכתב לה הבעל שישכרו לה מדור לפי כבודה עד עשרים דינרין והיה בית א' נשכר לה לפי כבודה בי' דינרין ואמרה להם או תנו לי כ' או טרחו אתם ושכרו לי ודן רבי מנא שאין להן לטרוח אלא נותנין לה י' דינרין שבית ראוי לה נשכר בכך והיא תשכור לעצמה עכ"ל ודברי הרא"ה ז"ל עולים כפי' הרא"ש ז"ל ונתן טעם דמאחר שאין לשיעבוד כתובתה אלא בכדי עשרה דינרין הרי הוא כאלו אין כתובת' אלא י' דינרין וכיון שהדין עם היתומי' לסלקה במעות אע"פ שהיא רוצה בקרקע נותנין לה מעות ומסלקין אותה:

הדרן עלך פרק נערה