שני דייני. יצאו מעשה ידיה במזונותיה שומעין לו ובבבלי דף ק"ז גריס ואם בא ואמר צאי מעשה ידיך במזונותיך רשאי וכתב הרא"ש ז"ל דעכשיו קאמר לה לא אפרע מה שלותה כי היה לך להתפרנס ממעשה ידיך דאין לפרש דה"ק אני אמרתי לה קודם שהלכתי צאי מעשה ידיך במזונותיך ונתרצית דא"כ הוי ליה למימר נאמן אלא רשאי משמע דהשתא הוא רשאי לומר כן כדי שלא יפרע מה שלותה עכ"ל ומשמע מדבריו ז"ל דהה"ד אם אמר שבשעה שיצא אמר לה ושתקה נאמן כדפרישית בפנים אלא דלשון רשאי לא משמע דמיירי בהכי וכן נראה מדברי הטור אה"ע בסימן ע' לדעת הרא"ש ז"ל וע"ש והה"מ בפי"ב מהל' אישות פי' בבבלי לפי גי' הרא"ש ז"ל כמה דפרישית בפנים והוא גריס התם ואמר צאי מעשה ידיה במזונותיה רשאי שכיון שנתפרנסה בלא הלואה אינו חייב ליתן לה כלום וכתב על זה ובירושל' מצאתי כגירסא זו משמע דמפרש להאי דהכא שעכשיו אומר לה כן:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 13 · הלכה 1 · Segment 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ae3d0aa58ccf0177de61ef7efea54474b51d42ffb82639b9015e20c9d606eb30