ולא סוף דבר בשעשאה סי' לאחר. משמע דעשאה סי' לאחר דקתני במתני' אמערער קאי וכן פירשו התוס' בד"ה עשאה וכן כתב הר"ן ז"ל להכריח מכאן כפירושם ודלא כפי' רש"י ז"ל שפי' במתניתין דאמוחזק קאי שעשאה סי' לאחר וזה חתם עליה מטעמא דאין לומר כאן השני נוח לי והתוס' שם הביאו מכאן ראי' לפי' רש"י ונראה דהם מפרשים להאי דהכא דה"ק ולא סוף דבר כו' כלומר לא תפרש המתני' בשעשאה המערער סימן לאחר דזה לא צריך להשמיענו דפשיטא הוא שהרי הודה הוא שהיא שלו אלא אפי' עשאה אחר דהיינו המחזיק וקרי ליה אחר מפני שזה עורר עליו לומר שאינה שלו ואם הוא עשאה סימן לאחר וזה המערער חתום עליו בעד איבד את זכותו ובזה מסולקת קושית הר"ן ז"ל שהקשה לפרש"י ז"ל מה לי עשאה המחזיק סימן לאחר מה לי אחר לאחר וע"ש:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 13 · הלכה 6 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ae3d0aa58ccf0177de61ef7efea54474b51d42ffb82639b9015e20c9d606eb30