חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי מעשרות · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 5

ר"ח בשם ר"ח אף בהקדש כן. ר"ל דאם הקדיש שבלין וחזר וזכה בהן דפטור מתרו"מ משום דהי' ברשות הקדש בשעת חלות התרומה בדיעבד וכמו בהפקיר שבלין וחזר וזכה בהן כן נמי בהקדש ע"ז אמר מילהון דרבנן פליגין ע"ז דאמר ר"י בשם ר' ינאי ובא הלוי כו' א"ר יוחנן חבורה הי' מקשה הרי הקדש הרי אין ידך וידו שוין בו כמו שידך וידו שוין בו פי' דחבורה הי' מקשה על הא דר' יוחנן בשם ר' ינאי דס"ל דפטור ממעשרות בדבר שידך וידו שוין בו א"כ הקדש דהוי נמי כידך וידו שוין בו א"כ צריך להיות ג"כ פטור ע"ז אתא ר"א ומפרש מה אנן קיימין ר"ל היכן מצינו דבהקדש חייב דקמקשין חברייא מזה אם בשנתמרח הכרי ברשות הקדש והפקר בזה באמת תרווייהו שוין לפטור אלא כי אנן קיימין בשהפקיר שבלין וחזר וזכה בהם בהפקר פטור כו' מההיא דאמר ר"י בשם ר"י ובא הלוי כו' פי' דאף דממעטינן הפקר מזרעך כדפי' המשניות להרמב"ם ז"ל במשנה דידן מ"מ צריך הקרא דובא הלוי לענין דהפקיר שבלין וחזר וזכה בהם דבהא ליכא לממעט מזרעך דהא הוי זרעך אך פטור מובא הלוי כיון דהי' הפקר קודם מירוח קודם החיוב ובהקדש חייב מן הדא הקדיש קמה כו' ומסיפא מקשה הקדיש עומרין ופדה עומרין חייב את זה הקשו חברייא על הא דר"י בשם ר' ינאי ונמצא דמיליהון דרבנן דהוא חברייא פליגין על הא דאמר ר"ח בשם ר"ח דבאמת אף בהקדש כן. ופריך הגמרא דבאמת קשה מה בין הפקר מה בין הקדש ומשני דהפקר יצא ידי בעלים הקדש לא יצא ידי הגזבר דהפקר אין לו בעלים אבל הקדש גזבר כמאן דאינון בעלים כדאיתא בפ"ק דמס' תרומות ובפ"ה לקמן ובפ"ק דמס' חלה. אר"א אפילו ידי בעלים לא יצא מאחר שאומרים לו פדה את ראשון ולא הוי ידך וידו שוין: