בית חייהם, כלומר, לימוד התורה שהיא מקור החיים, "את הדרך" — זו גמילות חסדים, "ילכו" — זו ביקור חולים, "בה" — זו קבורה, "את המעשה" — זה הדין, "אשר יעשון" — זו לפנים משורת הדין. משמע שהתורה עצמה מצווה שאדם ינהג לפנים משורת הדין.
קריאה במקור
ביאור שטיינזלץ על בבא קמא · דף 100a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מסופר: ריש לקיש אחוי ליה דינרא [הראה לו דינר] לר' אלעזר, שיאמר מה טיבו. אמר לו ר' אלעזר: מעליא [מעולה] הוא. אמר ליה [לו] ריש לקיש: חזי דעלך קא סמכינא [ראה שעליך אני סומך]. אמר ליה [לו] ר' אלעזר: כי סמכת עלי מאי למימרא [כאשר אתה סומך עלי מה רצונך לומר בזה], דאי משתכח בישא בעינא לאיחלופי לך [שאם יימצא לבסוף שהוא דינר רע שצריך אני להחליף לך] אותו בדינר טוב? והא את [והרי אתה] עצמך הוא שאמרת שתשלום על דבר זה כשיטת ר' מאיר הוא, דדאין דינא דגרמי [שדן דין של גורמים] ומחייב גם מי שגורם להפסד ואפילו לא הזיק במישרין לרכוש חבירו. מאי לאו [האם לא] היתה כוונתך לומר שזו שיטת ר' מאיר ולא סבירא לן כוותיה [ואין אנו סבורים כמותו]!
אמר ליה [לו] ריש לקיש: לא, כוונתי היתה ששיטת ר' מאיר היא וסבירא לן כוותיה [ואנו סבורים כמותו].
ומעתה שואלים: הי [לאיזה] מדברי ר' מאיר מתייחסים כאן? אילימא [אם תאמר] שהכוונה לדעה זו של ר' מאיר (ד' ל' מ' פ' הוא סימן לראשי תיבות של ההלכות הנזכרות כאן: דן את הדין, לצבוע לו, מסכך גפנו, מחיצת כרם שנ פ רצה
) דתנן [שכן שנינו במשנה]: דן הדיין את הדין וטעה בדינו כגון שזיכה את החייב, או שחייב את הזכאי, או שטימא את הטהור, או שטיהר את הטמא ונמצא שגרם בכך הפסד ממוני לנידון — מה שעשה עשוי ואין מחזירים את הדין, וישלם את הנזק מביתו, כלומר, מכספו הפרטי.
הרי שחייב למרות שרק גרם להפסד, ואולם הא איתמר עלה [הרי נאמר עליה] על הלכה זו, אמר ר' אילעא אמר רב: מדובר כאן לא בפסק דין בלבד של הדיין, אלא בעשיית מעשה על ידו, והוא שנטל הדיין בעצמו ממי שחייבו בדין ונתן לאחר ביד, ואם כן, אין זה גרם בלבד אלא מעשה ממש!
אלא תאמר כי הכוונה היא להא [זו] שאמר ר' מאיר, דתנן [שכן שנינו במשנה]: נתן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור, או לצבוע לו שחור וצבעו אדום — ר' מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו, גם משם אין להוכיח, שהוא חייב למרות שרק גרם להפסד. התם קא עביד [שם הוא עושה] בידים מעשה לקלקל!
אלא תאמר כי הכוונה להא [זו] שאמר ר' מאיר, דתנן [שכן שנינו במשנה]: המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו — הרי זה בכך קידש (אסר) אותה משום כלאיים בכרם, וחייב לשלם לבעל התבואה את הנזק. ואולם גם משם אין ראיה, שכן התם נמי קא עביד [שם גם כן הוא עושה] מעשה בידים!
אלא נאמר כי הכוונה להא [זו] שאמר ר' מאיר, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: מחיצת הכרם שנפרצה והיה סמוך לה שדה תבואה —
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://korenpub.co.il/collections/koren-talmud-bavli-1
- הערות המהדורה
- Hebrew from The William Davidson digital edition of the Koren Matanel Talmud Bavli by <a href='/adin-even-israel-steinsaltz'>Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz</a> שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 021419df24a33ddb43ced9712c127636a6129154735e4d6dbbe72c35401eac60