שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 1 · הלכה 4 · Segment 10

א"ל והכתיב והשקל כו' עי' בקונט'. בבבלי בכורות דף ה' גרסינן אלא א"ר חסדא והשקל עשרים גרה כו' והא מאתין וארבעין הווין אלא ש"מ מנה של קדש כפול היה וש"מ מוסיפין על המידות ואין מוסיפין יתר על שתות וש"מ שתותא מלבר. ופירש"י והא מאתין וארבעין דינר הויין אלא כפול היה ובמנה דקדש הוו ר' והנך מ' דטפו עלייהו הוסיפו בימי יחזקאל והיינו שתות מלבר דבמאתן איכא ה' פעמים מ' והוסיפו עוד מ' שהוא שתות מבחוץ ע"כ. וקשיא ליה השתא דאמרינן שבימי יחזקאל הוסיפו מאי זו תשובה לההגמון הרי יכול לומר בימי משה היה מנה של קדש כמנה של חול אא"כ הוסיפו על של קדש ועל של חול או שאח"כ הוסיפו יתר על שתות או שכמה פעמים הוסיפו בשלמא אי הוה כתיב חמשים שקלים ועשרה שקלים ניחא אבל השתא דכתיב בכמה חלקים קשיא ואין לומר שידוע היה שבימי יחזקאל לא היה מנה של חול יותר מכ"ה סלעים שהרי מפורש בתו' שם שגם על של חול הוסיף והיה שלשים שקלים ואי ההגמון ידע מזה ה"ל לעשות ספק מזה ואין החסרון עולה לששים ודוחק לומר דעיקר ראיית ריב"ז מדאמר המנה יהיה לכם ש"מ שמנה של קדש היה משונה ממנה של חול. וע"ק מאי דוחקיה דריב"ז לומר שהככר של קדש כפול היה לומר שהככר היה של מאה מנה כס"ד דההגמון ודקשיא ליה שחסר ך' ככר שהוא הששית לישני כל המאה מנים של הככר הן מן כ"ה סלעים שבכל סלע כ"ד מעין ומחצית השקל ששקלו ישראל לא היו אלא של עשרה מעין כדכתיב והשקל עשרים גרה דמתרגמין עשרין מעין. נמצא שצריכין להוסיף עליהן ששים והרי החשבון מכוון. מיהו לירושלמי י"ל דהא דקאמר ריב"ז מנה של קדש כפול היה ר"ל גדול היה וכי היכי דבימי יחזקאל גדול היה אף בימי משה גדול היה שכל סלע כ"ד מעין היה. אבל להבבלי קשה וצ"ע. וע"ק לריב"ז דאמר כל כהן שאינו שוקל חוטא כדתנן פ"ק דשקלים א"כ חסרי לן כל שקלי כהנים ולוים. ואין לומר כהנים לא שקלו אלא מחצית השקל שהן לצורך הקרבנות אבל מחצית השקל מהפקודים שהיו לאדנים לא שקלו ושלש תרומת כתיבי בפרשה כמ"ש רש"י בפרשת כי תשא. דאדרבה משם ראיה שאף מחצית השקל לכפר נפשם שקלו שמפורש שם ברש"י שהתרומה השלישית הכתובה בפרשה היא היתה תרומת הקרבנות:

ובשתי תרומות הראשונות כתיב כל העובר על הפקודים. ואמרינן בירושלמי שקלים [פ"א ה"ג] לריב"ז דאמר שבט לוי שוקל כל העובר על הפקודים היינו כל דעבר על ימא דסוף. הרי שגם לכסף הפקודים שקלו הלויים. (ועיין בי"מ פ"ק דשקלים) וצ"ע. וע"ק ר"מ דאמר קלבן דבר תורה כדתנן פ"ק דשקלים ותניא התם להיכן היו הקלבונות נופלים רמ"א לשקלים. א"כ חסרי לן קלבונות. ואין לומר דוקא במחצית השקל דקרבנות היה קלבון אבל במחצית השקל דפקודים לא היה קלבון. מכדי קלבון לר"מ מנ"ל מדכתיב זה יתנו כזה המנוקה מכל סיג לכך צריך קלבון שיהיה הכסף הנקי שבו מחצית השקל כמ"ש שם בשקלים א"כ ודאי דמחצית השקל דפקודי העדה היו צריכין קלבון דהא גביה כתיב זה יתנו וכמ"ש וי"ל מאת ככר דאדנים היינו מאת ככר כסף המנוקה מכל סיג א"כ הקלבון נכלל בהם. כתבתו' בכורות דף ה' הא דלא קאמר סתם ס' המנה יהיה לכם לפי ששלשה עניני משקלות היו במקדש אחד של שליש מנה שהוא עשרים שקלים ואחד של מנה חול שהוא כ"ה שקלים ואחד של רביע מנה אחר שניתוסף שהוא חמשה עשר שקלים ע"כ. והדבר תימא וכי לא היה משקל אחד שהוא של מנה ועוד לדבריהם היה לו לסדרם מלמעלה למטה או בהיפך אבל עכשיו אין סדר בענין כלל. ועוד לפירושם למה שינה הכתוב ונקט מנין המרובה תחלה גבי עשרה וחמשה. ובתו' ב"ב דף צ' כתבו בשם רבינו משולם דנקט חשבון זה כסדר ברכת כהנים ע"ש ועדיין לא סליק לן קצת תמיהות. והלבוש כתב בא"ע סי' קכ"ו אם כתב בגט בעשרה ואחד או בעשרה ושנים נ"ל שיש קפידא שאין זה צחות וצ"ע ע"כ. ולפ"ד תו' מצינו כן במקרא. אך אין דבריהם מוכרחים די"ל שני כלים היו אחד של עשרה שקלים ואחד של חמשה שקלים ובאמת היו גם קטנים מהם ולא קחשיב הנך אלא למלאות הששים שקלים. והא דלא כתיב עשרה שקלים כדכתיב באינך כן דרך המקרא בכמה מקומות וצ"ע:

הדרן עלך פרק דיני ממונות בשלשה