שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 1 · הלכה 3 · Segment 10

אחת עושין כו'. עיין בקונטרס. ותו' כ' דף ט"ז אחד או ב' פי' או בב"ד אחד או ב' בשני בתי דינים ולמאן דשרי בב' או בג' ב"ד אפילו טובא בפעם אחת איירי במקום אחד או בשתי מקימות. וע"ש בגמרא ובמהרש"א. ומ"ש המהרש"א וצ"ל לר"ל דסובר כל"ב דרב ושתים דוקא בשני ב"ד ואע"ג דלית ליה קרחה דמקומו האי קרחה דב"ד אית ליה ע"כ. תימא הא ודאי לא שייך קרחה בב"ד אחד טפי משתי ב"ד והא דקאמר הש"ס מ"ט דרב משום קרחה לא קאי אלא אהך לישנא דרב דשלשה לעולם אין עושין אפילו בשלשה ב"ד אבל לל"ק ודאי אין הטעם משום קרחה אלא סובר רב מסברא חובה היא לבער הרשעים ולא בא הכתוב אלא למעט ב"ד אחד דמצינו כיוצא בזה שאין ב"ד אחד דנין שנים ביום אחד ולית ליה דר"ח דדוקא בשתי מיתות אבל במיתה אחת דנין. ותנן נמי במכות ב"ד ההורגין אחת בשבוע נקראת חבלנית. ועיקר סברתו אינה מוכרחת דר"ל מצי סבר כל"ק דרב ומתני' איירי בסמוכים דאז ב"ד אחד עושין אחד ושני ב"ד שתים אבל שלשה אין עושין אפילו בשלשה ב"ד אבל רחוקות עושין אפילו ב"ד אחד. והרמב"ם כתב פ"ד מהל' עכו"ם ואין ב"ד אחד עושה שלש עיירות הנידחות זו בצד זו אבל אם היו מרוחקות עושה ע"כ. והא ודאי דלית ליה פי' תו' ע"כ לומר דמפרש כמ"ש בקונטרס ועיין תוי"ט. ואין דבריו נראים. ומה שהשיג עליו הראב"ד והמפרשים ע"ש. נראה דסובר ר"ל ור"י ודאי מוקי מתני' בב"ד אחד דאל"כ ה"ל לפרושי דהא אמתני' קאי כדאר"ל לא שנו כו'. ואין סברא לומר דפליג אהא דמחלק רב בין ב"ד אחד לשני ב"ד. וסובר דרב מקרא יליף דיש לחלק בין ב"ד אחד לשני ב"ד. דקשיא קשית תו' לשחוק מאחת ואנא ידענא מעריך שני ולא שלשה דתפסת מועט תפסת (ועיין במהרש"א) אלא ודאי לחלק. ולל"ב דרב ב"ד אחת אין עושה אלא אחד ושני ב"ד שתים. וכ"ת א"כ ב"ד אחד לעולם לא יעשה אלא אחד ולשיטת הרמב"ם אפילו בסמוכות ב"ד אחד עושה לאו קושיא דתרתי שמעינן מיניה דמדכתיב עריך ולא כתיב אחת הערים משמע דאף לב"ד אחד שתים מותרים ומדכתיב אחת ש"מ דבא לחלק בין ב"ד אחד לשני ב"ד. אך קושית תו' צל"ע דאי לא כתיב אתת לא היינו אומרים דעריך אינה אלא שתים דמהיכא תיתי לן למעט אדרבה כל מקום דכתיב לשון רבים משמע הכל אם לא היכא דמיעט קרא מוקמינן ליה אשתים דהוא מיעוט רבים ונראה שזה כוונת התו' שכתבו אין להקשות לשתוק כו' ודלא כמהרש"א וצ"ע. ועמ"ש פ"ח א"ח בחידושיו על הרמב"ם דר"י אתיא כר"ש ור"ל כרבנן. ואין להקשות א"כ ה"ל למיחשב נמי הא דהלכה לר"ל לגבי ר"י ורבא לא קאמר אלא תלת מילי דכיון דפליגי בפלוגתא דר"ש ורבנן לא קחשיב ועמ"ש תו' פ' הזהב ויש לפקפק בדברי הפ"ח ואין להאריך. עוד כתב הרמב"ם שם ואין עושין עיר הנדחת בספר כדי שלא יכנסו עכו"ם ויחריבו את א"י. וכתב הכ"מ אע"ג דהך טעמא ר"ש קא"ל דדריש טעמא דקרא ולא סבירא לן כוותיה אלא מקרבך ילפינן כמ"ש במתני' מ"מ כיון דליכא נפקותא בינייהו לדינא כתבו. הרמב"ם ע"ש ובפ"ח. ותימה ודאי איכא נפקותא דלטעמא דר"ש אם היא בספר סמיך לים עושין ואי לא דרשינן טעמא דקרא אף סמיך לים אין עושין כיון דלאו מקרבך הוא וצ"ע: