שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 10 · הלכה 1 · Segment 17

טלית שכולו תכלת מהו כו'. נראה דשלשה שאלות ששאל קרח היו להכחיש שלשה העיקרים שתכלת דומה לשמים והוא להזכיר שהתורה מן השמים וזה שאמרו במנחות פ' התכלת וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' עשה מצוה זו שהיא שקולה כנגד כל המצות כולי (וע"ש ברש"י) וזה שאמר משה דאינו גזרה אלא להזכיר על כל המצות כולן שהן מן השמים ועשיית המזוזה להזכיר תחיית המתים שהיא באה ע"י שמירת ה' כדכתיב בשכבך תשמור עליך בקבר והקיצות היא תשיחך לעה"ב. וזה שאמר משה אע"ג דבית מלא ספרים אפשר לשמור האדם מ"מ אין כאן היכר על העיקר השני שהוא תתיית המתים. ונגע צרעת שפרח בכולו טהור הטעם שעונשי ה' אינן כללות אלא פרטית וכיון שכן כשפרח בכולו אינו עונש אלא מקרי וכל שאינו עונש אינו ראוי שיטמא וזה שאמר משה שהוא טהור להורות שיש עונש מן השמים וזהו העיקר השלישי שיש גמול ועונש. ואף שלשה אלו שאמר קרח אח"כ אין תורה מן השמים ולא משה נביא לא שאמר שאינו נביא כלל דהא כתיב וגם בך יאמינו לעולם אלא שאחר שלא יהיה נביא לעתיד שכפר בתחיית המתים ובאמת גם לעתיד יהיה משה נביא כדדרשינן בפסוק כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ולא אהרן כה"ג המורה על הדין. ואין להאריך:

אם נברא פה לארץ כו'. וקשה הא כתיב בקין אשר פצתה את פיה ועי' בי"מ ונראה דידע משה שנברא פה לארץ אבל לא ידע אם נברא פה לרעה והא דפצתה לבלוע דמי הבל לא הוי רעה אלא טובה שלא יתבזה כמן שקולטת כל המתים או דבליעת הבל רעה היא שע"י שבלעה שאין רישומו ניכר כמ"ש תו' פ' אד"מ לא נודע שנהרג ולכך נענשה כמ"ש רש"י פ' בראשית בפסוק קול דמי אחיך כו' ע"ש לפי שפתחה פיה לרעה. ועי' בבבלי פרק אד"מ: