שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 9 · הלכה 1 · Segment 11

עוד הוא אית ליה אזהרה כו'. ביבמות גרסינן ליה אהא דלעיל דתני חזקיה ובת איש כהן כו. להביא בתו מן האונסין בשרפה קאמר ר"י אוהרה שמעינן מאל תחלל וכ"ה בבבלי בסוגיין דפריך לדתני אבוה דר"א אזהרה לבתו מנ"ל בשלמא לאביי ורבא מהיכי דנפקא ליה עונש התם נפקא ליה אזהרה אלא דיליף עונש לבתו ובת איש כהן אזהרה מנ"ל כו'. כתב הרמב"ם בס' המציה שורש י"ד וז"ל לא ענש אא"כ הזהיר וכשלא תהיה האזהרה בכתוב ילמדום דרך הקש וזה אינו סותר אמרם אין מזהירים מן הדין ולא אמרם תמיד וכי מזהיריו מן הדין כדי שנאסור בצד הקש מה שלא נתבאר אסורו כלל אמנם כשנמצא העונש בבאור התורה לעושה זה המעשה נדע בהכרח שהוא מעשה אסור מוזר ממנו אמנם נוציא בהקש האזהרה בשביל שיתחזק לנו אמרם לא ענש אא"כ הזהיר ע"כ. ותימא לפ"ז מאי פריך אבהו דר' אבין אזהרה מנ"ל נימא אית ליה ק"ו דאביי השתא אבת בתו חייב בתו לא כ"ש אלא דסובר אין עונשין מן הדין אבל השתא דביאר לן התורה עונשו דכתיב ובת איש כהן כו' שפיר ילפינן אזהרה דידיה בק"ו. וכ"ת אף על הירושלמי יבמות שם נמי קשיא דקאמר התם וכר"י דאמר למדין מק"ו ואין עונשין מק"ו מנ"ל תני חזקיה ובת איש כהן כו' אר"י אפילו לאזהרה את ש"מ אל תחלל וגו'. ל"ל קרא וניפוק ליה אזהרה מק"ו דהא כבר אמרנו דר"י אמר למדין מק"ו ז"ל האי למדין לאו אאזהרה קאי אלא לאיסור והיתר כו' וכמ"ש שם בתוס' בד"ה ואין כו' ע"ש א"נ הכי קאמר אפילו בלאו קל וחומר איכא למילף מלא תחלל וכי תימא קרא ל"ל יש לומר מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב ליה קרא אבל להרמב"ם קשיא וצ"ע. ועיין מ"ש ביבמות שם בד"ה ואין כו' ולעיל [פ"ז הי"ג] בד"ה אזהרה כו':