שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 5 · Segment 8

מתניתא פליגא על ר"א כו'. וא"ת הא ר"א לא קאמר אלא היכא דאיכא כלל ופרט דבו שייך שפיר לומר דה"ל דבר היוצא מן הכלל אבל הכא כתיב תחלה הפרט השמר פן תעלה וגו' והדר כתיב שם תעשה כו' וי"ל כל דכן הוא דהא הכא ה"ל פרט וכלל דקיי"ל הכלל מוסיף על הפרט פשיטא דיש לנו לומר דהפרט מלמד על הכלל דה"ל בלא תעשה. מיהו קשה נימא סובר ר"א הכא דאיכא נמי פרט בעשה דכתיב נמי שם תעלה בחד קרא לא דרשינן הפרט דל"ת דכתיב בקרא אחרינא וכ"ש למ"ד בכה"ג ה"ל כלל ופרט המרוחקים ועמ"ש לעיל בד"ה הזרע כו' וצ"ע:

לפום כן צריך מימר לחייב על כל אחת ואחת. משמע דחייב עליהן שלש חטאות אם עשאן בהעלם אחת. אבל בבבלי זבחים דף ק"ז אינו כן. דגרסינן שם א"ר אבהו שחט וזרק לר"י חייב אחת ולר"ע חייב שתים אביי אמר אפילו לר"ע אינו חייב אלא אחת דא"ק שם תעשה הכתוב עשאן לכולן עבודה אחת זרק והעלה לר"י חייב שתים לר"ע חייב אחת אביי אמר אפי' לר"ע חייב שתים להכי פלגינהו רחמנא שם תעלה ושם תעשה שחט וזרק והעלה לד"ה חייב שתים. וע"ש בפירש"י וסוגיא זו קשה מנ"ל דשם תעשה ללמד שכולן עבודה אחת דלמא לגופיה אתי לאסור כל עשיות כגון שחיטה הקטרה ניסוך ועוד נימא שם תעלה ה"ל דבר היוצא מן הכלל דהא גם העלאה נכלל בשם תעשה כדאמר אביי בסמוך להכי פלגינהו רחמנא כו' ויצא לחלק כדאמרינן בהבערה לר' יוסי מיהו קשיא זו י"ל כיון שהכלל והפרט בעשה אין לומר שיצא לחלק וללמד על לא תעשה שיהא חייב על כל אחת ואחת אבל קושיא הראשונה קשה. וע"ק מאי קאמר להכי פלגינהו רחמנא כו' דלמא לכך פלגינהו שיהא חייב על העלאה ושחיטה שתים אבל זריקה והעלאה דאתיין מחד קרא אינו חייב אלא אחת וי"ל שיהא חייב על השחיטה והעלאה שתים שמעינן מדחילק קרא שחיטה והעלאה בשני לאוין בהעלאה כתיב השמר פן כו' ובשחטיה כתיב ולא יזבחו עוד כמפורש בבבלי שם דף ק"ו. ואף דרבא יליף אזהרת כולן מהעלאה כדאמרינן שה דף ק"ז. אביי פליג כמפורש שם לגירסת רש"ק. והרמב"ם כתב פי"ט מהל' מעה"ק זרק הדם והעלה האיברים חייב שתים שהרי חלק הכתוב בין המעלה והעושה שהרי נאמר אשר יעלה העולה ונאמר לעשות אותו ע"כ. ותימא הרי בגמרא מפורש דמשם תעלה ושם תעשה שמעינן דפלגינהו קרא. ולפמ"ש יש ליישב דהרמב"ם סובר כרבא ולדידיה צ"ל דלאו משם תעלה ושם תעשה יליף דחייב שתים וכמ"ש. ומן התימא שלא הרגישו המפרשים בזה. גם נראה מדברי הכ"מ שנעלם ממנו אז סוגיא דסנהדרין דף ל"ד ע"ש. וע"ק מאי קאמר שחט וזרק והעלה לד"ה חייב שתים הלא אף בשחט והעלה לד"ה חייב שתים. ואי בא לאשמועינן דאפילו בשלשתן אינו חייב אלא שתים הא מרישא שמעינן ועיין בכ"מ שם ומדברי רש"י סנהדרין דף ל"ד ע"ב בד"ה אף כו' משמע דעל כולם אינו חייב אלא אחת כיון דאתיין מאזהרה אחת. מיהו י"ל כוונתו אשחיטה וזריקה אבל אהעלאה וחדא מאינך חייב שתים וכסוגיא דזבחים. אך לשון הגמרא משמע דלא קאי אאזהרה כלל אלא מדכללן הכתוב. וכ"מ מסוגיא דזבחים ופירש רש"י שם. וכ"ש לפמ"ש דאביי יליף אזהרה מולא יזבחו פשיטא דקשיין דברי רש"י דהא לאביי קיימינן וצ"ע: