ומה אם מי שהאכיל כו'. וכתב הי"מ ותימא מאחר שראוי ליענש על אכילה זו שהכשיל את הנביא איך יתכן לקבל עליה שכר ע"ש. ונראה מתחלה לא רצה עידו לשמוע לנביא הזקן לשוב כי דבר ה' אליו לא תאכל לחם ולא תשתה שם מים לא תשוב ללכת בדרך אשר הלכת בה. אלא שהנביא הזקן אמר לפרש דבריו בביאתו הראשונה לא יאכל ולא ישתה שם וישוב ללכת בדרך אחרת אבל עכשיו שקיים כל זה מותר לשוב ולאכול שם ואין כוונת הנבואה לאסרו לעולם. ולא היה לעידו לשמוע אליו שאין מפרשים דברי הנבואה לנביא אחר אלא לאותו הנביא שנאמרה לו הנבואה כדמצינו בחנניה בן עזור שאף שדרש ק"ו נענש שאין לו לדרוש ק"ו בנבואת חבירו כן משמע בבבלי בסוגיין ועי' תו"ט. והנביא הזקן שסבור לעשות מצוה להאכיל איש האלהים החזיק דבריו ואמר שה' פירש לו הדבר ובאמת לא עלה על דעתו להכשילו אלא היה סובר שהדין עמו ועידו נענש שעבר על דברי עצמו שלא היה לו לקבל פירוש נבואתו מאחר:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 11 · הלכה 5 · Segment 8
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d1cd2789033a520d3a7cd979076e65e4f640470a0f15dd121a301ea9e7e0466