שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 2 · הלכה 6 · Segment 4

ששתקה עליהן מידת הדין נראה דקאמר הכי על שם דכתיב במזמור למה רגשו וכו' יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדי יחד על ה' ועל משיחו ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו יושב בשמים ישחק ודריש ליה על שלמה שאמר לנתק מוסרותיו מה שאסרה לו התורה ויושב בשמים ישחק לו שהדבר ברור לו שיסר לבבו:

אשכח תימר רשב"י כו' כתב הי"מ תלתיהון סברי שלא גיירן אלא כשהן נכריות יחדן לו כו' ע"ש שדחק הרבה. ול"נ כולן סברי שגיירן. אלא תלתיהון סברי שבעל באיסור ור' יוסי סובר שלא עבר אלא על לא ירבה שסבר שלמה לקרבן למקום והם לא יסירו אותו וטעה בזה שלבסוף היו מסירין לבבו כמפורש בקרא. ורשב"י וחנניה ור"ל בהא פליגי. רשב"י סובר שחטא במה שאהבן לזנות ולא שנשא ממש דאף בגירותן יש בהו בז' אומות לאו דלא תתחתן ואיך נשא אתות. וחנניה סובר שלמה טעה וסבר בגיותן הוא דאית בהו לאו דלא תתחתן אבל לא בגירותן אבל האמת אינו כן אלא אף בגירותן יש בהן לאו דלא תתחתן. ור' לעזר סובר אף שבעלן באיסור נדות הוא לא ידע כדדייק קרא גם אותו החטיאו כו'. ודתקני לפרש כן שכתב הרמב"ם פי"ג מהא"ב אל יעלה על דעתך דשמשון ושלמה נשאו נכריות בגיותן אלא גיירן ונשאן והדבר ידוע שלא גיירו אלא בשביל דבר חשבן הכתוב כאלו הן נכרית ובאיסורן עומדין ע"ש. וסובר הרמב"ם בגירותן אין בהן לאו דלא תתחתן אלא בגייתן כמ"ש שם כי"ב. ומה שהשיגו עליו מהאי דיבמות פ' הערל דף ע"ו דאמר רבא בהיפך בגיותן לית בהו לאו דלא תתחתן ובגירותן אית להו. כבר יישבתי בתו' פ' נושאין [פי"א ה"א] בד"ה ותני כן כו' ע"ש. מיהו אם נאמר דלית ליה דרבא א"כ קשיא מ"ש כט"ז מהא"ב פצוע דכא כהן מותר בגיורת ומשוחררת ופצוע דכא ישראל אסור בממזרת ע"כ. וסוגיא דהערל משמע מאן דלית ליה דרבא לא איפשיט בעיא וכהן אסיר בגיורת. וכבר השיגו הראב"ד בזה ע"ש. והה"מ כתב מדתנן במתני' ומותרין בגיורת ולא תני ומותרין בממזרת דייק רבינו דאסורין בממזרת ע"ש. וקשה הא מפורש שם בגמרא א"ל רבינא לר"א והא אנן תנן פצוע דכא מותר בגיורת הא בנתינה אסור א"ל וליטעמיך אימא סיפא ואינן אסורין אלא מלבוא בקהל הא בנתינה שרי אלא מהא ליכא למשמע מיניה. וקצת נראה שלזה כיון הר"א בהשגתו ע"ש. ונ"ל דסובר הרבמ"ם הך שקלא וטריא דרבינא ור"א אינה אלא לרבא ורב ששת דסברי בגירותן איכא בנתינה לאו דלא תתחתן אבל לדידן דקיי"ל בגירותן לית בהו לא תתחתן וכמ"ש הרמב"ם פ"י מה' מלכים. מתני' מתפרשת שפיר ולא קשיין דיוקא אהדדי וה"פ פצוע דכא מותר בגיורת ומשוחררת היינו פצוע דכא כהן דלא קאי בקדושת כהן ופצוע דכא אפי' ישראל אסיר בשאר פסולי קהל דאורייתא דאינן אסורין אלא לבוא בקהל אבל בכל הדברים קדושתו עליו הלכך אסור בממזרת. והא דתניא בברייתא פצוע דכא מותר בנתינה הטעם דנתינה אינה אלא מדרבנן דבגירותן לית בהו חתנות ובפסולים לא גזרו וכל זה נ"ל ברור. וביבמות פ' נושאין בד"ה ותני כו' כתבתי דרבא סובר בין בגיותן בין בגירותן יש בהן לאו דלא תתחתן מ"ש יש לפקפק בו דסוגיא דבבלי בהערל שם לא משמע כי. ואף שיש לדחוק ולפרשה אין דעתי מתיישבת בו עתה ומ"ש כאן נראה נכון ועמ"ש בירושל' ביבמות [כ"ח ה"ב] בתו' בד"ה אף כו' ודברי הרב במ"ע ריש פט"ז צ"ע ע"ש. ומ"ש הרמב"ם שלמה גיירן ונשאן לאו נשואין ממש ע"י חופה וקידושין קאמר דא"כ קשיא קושית הבבלי בהערל שם איך נשא בת פרעה הא מצרית ראשונה היתה אלא לפילגש נשאן ופילגש בלא כתובה וקידושין כמ"ש הרמב"ם פ"ד מה' מלכים ול"ק א"כ מאי ויתחתן דאף בפילגש שייך לשון חיתון: