כד הוה מהלך עם ר' כו' עי' בקונט'. וקשה מאי ראיה מייתי דלמא כשהיה בן שלשים העיד מה שראה בקטנותו ולעולם מעשה אחד היה. ועוד הא ראב"נ היה בזמן הבית שר' צדוק אביו בזמן הבית היה כמפורש בבבלי גיטין דף נ"ו ור' היה קרוב לשמנים שנה אחר החרבן וראב"צ היה מכת הראשונה ור' סוף תנאים היה. גם בבבלי יומא דף ע"ט מייתי להך ברייתא וה"ג שם אמר ר' כשהיינו לומדים תורה אצל ר"א בן שמוע הביא לפניו תאנים וענבים ואכלנום אכילת עראי חוץ לסוכה וצריך עיון:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 2 · Segment 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ואכלנו אכילת עראי חוץ לסוכה. כתב המג"א א"ח סי' תרל"ט ס"ק ו' משמע דסובר הרא"ש אפי' מ"ד פירי בעי סוכה דוקא בכביצה וקבע עליהם סעודתו ולמד כן מהא דיומא דף ע"ט דאמרינן אכילת עראי אין אכילת קבע לא. וצ"ע הא לעיל מיניה קאמר ואי ס"ד כותבת יתירה מכביצה משמע למ"ד כביצה פירות חייב אפי' לא קבע עליהן דאל"כ לא פריך מידי דדלמא ר"ג אכלן דרך עראי דומיא דטעימת התבשיל וצ"ע ע"כ. ולא ידעתי מאי קאמר ודאי ראיית הרא"ש נכונה מדחזינן ר' וראב"צ או תלמידי ראב"ש אכלו פירות עראי חוץ לסוכה ש"מ פירות מותרים לאכול עראי חוץ לסוכה. וכ"ת פחות מכביצה הוו מדקאמר הביאו לפנינו תאנים וענבים ואכלנום כו' משמע שהיו הרבה דלאו אורח ארעא להביא פחות מכביצה. וש"מ אפילו מידת חסידות ליכא להחמיר לאכול פירי עראי בסוכה דא"כ אף רבי וראב על עצמם. מעתה ליכא לשנויי ר"ג אכלן דרך עראי א"כ קשה למה החמיר על עצמו דהא פירות באכילת עראי אין לה"צ היו מחמירים חמיר כלל אלא ר"ג דרך קבע אכלן ופריך שפיר וזה ברור:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d1cd2789033a520d3a7cd979076e65e4f640470a0f15dd121a301ea9e7e0466