שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 4 · הלכה 7 · Segment 3

ראו דברי יהודה כו'. כתב הי"מ וא"ת מי הזקיקו לזה ול"ק דינינו כדיניהם וי"ל ס"ל כמ"ד לא תענה על ריב רב כתיב לא תענה אחר הרב ומדאיצטריך לחדש זה לישראל ש"מ אין דין ב"נ כן והא דבעי מנין שמתחילין בב"נ כו' היינו למ"ד דינינו כדינם ע"כ. ותימא וכי בשביל שדינינו כדינם לא איצטריך קרא לאשמועינן דאיסורא איכא אי לא קעביד הכי ועוד הא אמרינן ר"פ פליג אדרב וביותר יש לתמוה מאי פריך למ"ד דינינו כדינם מנין שמתחילין הא לדידיה ל"צ קרא וכמ"ש בתחלת דבריו אם לדיניהם כן הוא לא צריך קרא להשמיענו. ועוד השתא דמסיק מ"ד דינינו כדינם נמי יליף מקרא א"כ ע"כ צריך לומר דסובר אפ"ה איצטריך קרא לחדש דין זה לישראל דלמא איהו נמי יליף מלא תענה מיהו לזה י"ל כיון דלאו מקרא הכתוב בתורה יליף לא קשיא לדידיה קרא ל"ל אך קושית הראשונות חזקות לכך נראה עיקר כמ"ש בקונט'. וא"ת גם לדידי קשיא דגרסינן בפ' ארבע מיתות (בבבלי דף נ"ב) ר' יהודה אומר מה אעשה שהרי אמרה תורה ובחקותיהם לא תלכו לפיכך אין הורגין בסייף א"כ ה"נ. ואף רבנן לא פליגי אלא הואיל וכתיב סייף באורייתא כמפורש בבבלי שם משא"כ כאן וי"ל דוקא דבר שהוא חוק להם אסור אבל בדבר שהוא מצד השכל אין לחוש וכ"כ תו' במסכת עכו"ם דף י"א בד"ה ואי חוקה כו' ע"ש ועמש"ל פרק דיני ממונות בד"ה ר' יהודה: