שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 32

אין מעברין אותה בח"ל. כתב תו' דף י"א אין כו' וא"ת והא אמרינן בזה בורר ר"ח ור"ש הוי קאזלי לעבר שנה בעסיא ועסיא ת"ל כדמוכח בחזקת הבתים דאמר כל שהראה הקב"ה למשה חייב במעשר למעוטי עדרסקים עסיא ואספמיא ע"כ. וקשה דקאמר התם בעובדא דר"ח ור"ש חזייה להאי גברא דקא כריב א"ל כהן וחורש בשביעית והכהנים חשודים על השביעית. ואי בח"ל הוה אין שביעית נוהג בה ודוחק לומר שזה היה בהדי דקאזלי ועדיין היו בא"י דמשמעות הסוגיא משמע דמיד באותה עובדא הלכו לעלייה לעבר שנה לכך נראה דעסיא שהלכו לעבר בה את השנה עיר היתה בא"י ושמה עסיא אבל הא דחזקת הבתים איירי במדינה ששמה עסיא וזה מבואר בקונטרס הגהתי כפי הגירסא שבנדרים אבל קשיא למה ליה למתני תו אין מעברין את השנה בגליל ואם עיברוה מעוברת. היינו ת"ק לכך נראה שהגירסא שלפנינו עיקר וה"פ פריך את חמי בגליל אין מעברין ובח"ל אין מעברין מ"ש בגליל אם עיברוה מעוברת ומ"ש בח"ל אם עיברוה אינה מעוברת דס"ד כיון דמקרא ילפינן דאין מעברין אלא ביהודה דכתיב לשכנו תדרושו כמפורש בבבלי א"כ אף בגליל אם עיברוה אינה מעוברת אלא ודאי דאיירי בשאין יכולין לעבר בארץ יהודה וכדאמר חנניה א"כ אף בח"ל כן ומשני כשאין יכולין לעבר בא"י אף בח"ל מעברין ות"ק קאמר אף בשיכולין לעבר ביהודה אם עיברוה בגליל מעוברת וחנניה פליג כמפורש בבבלי. גרסינן שם אר"י בריה דר"ש בן פזי מ"ט דחנניה אמר קרא לשכנו תדרשו ובאת שמה כל דרישה שאתה דורש לא יהא אלא בשכנו של מקום ופירש"י שכנו של מקום ירושלים והיא ביהודה ע"כ. וקשה דאמרינן ביומא דף י"ב ומה היה בחלקו של בנימן אולם והיכל ובית ק"ק ורצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה לחלקו של בנימין ובה היה המזבח בנוי ובנימין היה מצטער עליה לבלעה לפיכך זכה ונעשה אושפיזכן לגבורה שנאמר ובין כתפיו שכן. הרי דמקום שבנימן נקרא שכן ה"ל לאוקמי קרא דשכנו תדרשו אבנימן ולא על יהודה ועוד כיון שהארון בגבולו מסברא גבולו נקרא שכנו של מקום ועוד לפירש"י שמעינן מקרא דלשכנו תדרשו שאין לעבר אלא בירושלים ובברייתא תניא דמעברין בכל ארץ יהודה ונראה דקשיא בברייתא דיומא לפירש"י שנעשה אושפזיכן לגבורה שהארון נתון בחלקו. מאי אהני לבנימן צערו הא זה שהארון בחלקו כבר היה לו ומאי לפיכך ומאי בין כתפיו שכן דקאמר אלא ה"פ שזכה בנימן שאויר של כל המזבח היה לו דגרסינן זבחים דף נ"ג ארנב"י אימר כך התנו אוירה דאמה אחת מן המזבח מצד מזרח ומצד דרום היה לבנימן וקרקע ליהודה והיינו דאהני ליה צערו שאף האויר של אותה אמה היתה שלו וראויה לקבלת דמים משא"כ הקרקע של אותה אמה לא היתה ראויה לקבלת דמים ולכך כתיב ובין כתפיו שכן כביכול כאדם השוכן על כתיפיו של חבירו ואינו נוגע בארץ ופירוש נכון הוא. ומעתה הא דדריש ר"ש בן פזי ה"פ לשכנו תדרשו הוא לשון שכנו שגבול יהודה היה שכן קרוב למקום המקדש דליכא למימר שיהיה במקום המקדש דוקא א"כ כל אותן השנים עד שלא היה המקדש וכי לא עיברו השנים אלא אי קאי על שכנו של המקדש ודאי היו יכולים לקדש בכל גבול יהודה. ותוס' כתבו במכלתין שם וקשה בברכות נפקא לן מדכתיב כי מציון תצא תורה וגו' והכא מייתי מלשכנו תדרשו ע"כ. ונראה הכא בעי להוכיח דבעינן שיהיה העיבור ביהודה דייק מלשכנו תדרשו דכל דרישות יהיה בשכנו של מקום ובברכות בא להוכיח שהעיבור צריך להיות בא"י דייק מדכתיב כי מציון וגו' וקשיא ליה מהו ודבר ה' מירושלים אלא ודאי קאי על עיבור שנים וקביעות חדשים שהקב"ה מסכים על ידן כדדרשינן לקמן מקרא דאקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי וה"פ כשמציון תצא תורה שהוקבע החדש או שנתעבר השנה גם דבר ה' מירושלים יוצאת ומסכמת על ידן וקסבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים והרי היא ככל א"י: