שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 4 · הלכה 7 · Segment 6

אבל אתה מטה כו'. כתב רש"י אבל אתה מטה לחובה דין השור ע"פ אחד ומהכא גמיר לכולהו מעלות דלא נהיגי חוץ מכ"ג כו' ע"ש. וסוגיין משמע דלא קאי אבל אתה מטה אהטיה דאחד לחובה אלא אתה מטה לחובה ואינו חושש להצלתו כדחיישינן בדיני נפשות והיינו דקאמר ובלבד כו' דקרא אכולהון קאי:

ובלבד בדברים כו'. לעיל בפ"א ה"ד כתבתי בתו' בד"ה אף מיתת השור בדרישה וחקירה ובכ"ג וקשה הא תנן אחד ד"מ כו' בדרישה וחקירה א"כ היקשא ל"ל. גם לא נזכר בשום מקום דרישה וחקירה במיתת השור. ונראה אי לאו היקישא ה"א כדי לקיים מצות ובערת לא בעי דרישה וחקירה קמ"ל. ומדר' אבהו מוכח דשור הנסקל צריך דרישה וחקירה מדקאמר ובלבד כו' משמע דברים שצריך ד"מ שור הנסקל כמוהו:

הסריס כו'. וקשה מדקאמר אנן תנינן תשע אע"ג דעשרה אינון משום דאין הכל כשרין וכ"ג חדא נינהו כמ"ש בקונטרס א"כ אף הסריס דפסולי לסנהדרין נכלל בכלל כ"ג. ועוד אמאי לא קחשיב נמי ממזר וסומא דפסולים לסנהדרין וי"ל הנך דפסולים לסנהדרין מקרא לא קחשיב וממזר פסול מונשאו אתך וסומא פסול מדכתיב ומום אין בך אבל הסריס ופחות מבן עשרים לאו מקרא יליף אלא מסברא מפני שאינו רחמני וביבמות [פ"י ה"ד] כתבתי בתו' בד"ה או ייבא כו' ונראה בד"מ בעינן עדות שאתה יכול להזימה דאל"כ קשיא מתני' ר"פ אד"מ דתנן מה בין ד"מ לד"נ כו' ולא קחשיב הא א"ו כל מאי דלא תנן התם שוין הם והוא בכלל ההיקש דמשפט אחד ע"ש. מיהו מסוגיין מוכח דתני ושייר דהא שייר נמי שדנין שני ד"מ ביום אחד כדמסיק בסמוך:

אף פחות מבן עשרים כו'. משמע אם הוא בן עשרים אע"פ שלא הביא שתי שערות כשר הוא לד"מ וכמ"ש בקונטרם דאלת"ה מ"ש בן עשרים דנקט דהא לד"מ אף בי"ג שנה ויום אחד כשר הוא אלא ודאי לדיוקא דד"נ אמר בן עשרים. וקשה הא לא מיקרי גדול עד שהביא שתי שערות או עד שיעברו רוב שנותיו כדתני בבבלי סוף פ"ח דיבמות ופ"ה דנדה אלא בשנולדו בו סמני סריס איירי דאז משהוא בן עשרים ה"ל גדול ומחזקינן ליה בסריס כמפורש שם א"כ פסול הוא לד"נ כדאמרינן בסמוך הסריס פסול וע"ק יתר על י"ג שלא הביא שתי שערות דפסול לד"נ מנ"ל הא לא כתיב בהן איש וא"ל מונשאו אתך בדומין לך יליף מה אתה גדול כו' הא לא ילפינן מיניה אלא שיהו מיוחסין כדמשמע בבבלי ונראה מדכתיב בסנהדרי אספה לי שבעים איש ש"מ דבעינן גדולים וילפינן מסברא סנהדרי גדולה מסנהדרי קטנה וקסבר ר' יוחנן משהוא בן עשרים ה"ל גדול אע"פ שלא הביא שתי שערות וסריס לא הוי עד שיעברו רוב שנותיו ועמ"ש בסמוך י' והטח"מ סי' ז' כתב ר' אבהו אמר בירושלמי פחות מבן י"ח שלא הביא שתי שערות כשר לד"מ. נראה דסובר לד"מ בעינן שיהא בן י"ח שנים ובד"מ כל שהוא יותר מי"ג שנה כשר אע"פ שלא הביא שתי שערות אבל בפחות מי"ג לא דאל"כ לימא קטן כשר לד"מ אבל לא לד"נ וכ"כ הטור שם וז"ל בירושלמי מוכח בן י"ג שנה ויום אחד כשר לד"מ. דכל דאפקוהו מבן י"ח אפילו בן י"ג כשר שמעינן מיהת פחות מי"ג פסול דאל"כ ה"ל לר' יוחנן למימר קטן. וקשה הא תנן כל הפסול להעיד פסול לדון ובן י"ג שנה שלא הביא שתי שערות פסול להעיד ולמה יהא כשר לדון ותי' הב"ח כל איש הכשר לדון כו' ע"ש. וקשה הא אמרינן לעיל פרק ז"ב הלכה ח' אמרה תורה הרוג ע"פ עדים הרוג ע"פ הדיינים מה עדים כו' הרי דילפי' דיינים מעדים בגז"ש או במה מצינו א"כ ניליף נמי מינייהו שיהיה הדיין איש. ולולי דברי הטור ניחא כמ"ש מעיקרא וצ"ע:

דנין שני כו'. ותימא פריך אתרתי ולא משני אלא חדא. והיה נ"ל להגיה גר ודנין שני כו'. דגר כשר לד"מ ופסול לד"נ. אך קשה גר מנ"ל דפסול מדכתיב ונשאו אתך שיהו מיוחסין כמותך א"כ הרי הוא בכלל אין הכל כשרים כו' דאל"כ קשה ליחשוב נמי ממזר וכמ"ש לעיל בסוגיין בד"ה הסריס. ויש לדחוק ולומר קסבר ריב"ח אפילו אביו ואמו מישראל פסיל לד"נ מדרבנן. ויותר נ"ל דגרסי' נמצא אחד מהן קרוב או פסול כשר בד"מ ולא בד"נ דנין כו' וה"פ סובר ריב"ח הלכה כר' יוסי דתנן פ"ק דמכות א"ר יוסי בד"א בד"נ אבל בד"מ תתקיים עדות בשאר וכשמואל דאמר הלכה כר"י בבבלי שם ור' חייא לא קחשיב ליה דסובר הלכה כרבי דאמר אחר ד"נ ואחד ד"מ העדות פסול וכר"נ שם. ועמ"ש בר"פ בד"ה מה כו':

ואין דנין כו'. כתב הרמב"ם פי"ד מהל' סנהדרין אין דנין שנים ביום אחד היו שניהם בעבירה אחת ומיתה אחת כגון נואף עם נואפת דנין שניהם ביום אחד כו' ע"ש. וקשה מאי כגון דקאמר הא אפילו שתיהן מחללי שבת דנין אע"פ שצריכין עדים אחרים לכל אחד ולא חיישינן לטירחא יתירא כ"ש נואף עם נואפת ששניהם נהרגין בעדות אחת ועוד מדשינה הרמב"ם לשון הברייתא דתני נואף ונואפת וכתב עם נואפת משמע דוקא כשהוא והיא נהרגין בעבירה אחת שעשו שניהן יחד וקשה מנ"ל הא. ונראה שמפרש הא דקאמר עבירה אחת ומיתה אחת היינו נואף ונואפת או שאר עריות כגון זכור ששניהן נהרגין על מעשה אחת אבל בשתי מעשים כגון שתיהן מחללי שבת אין נהרגין. והשתא ניחא מעשה דשמעון בן שטח וא"צ לדוחק שכתב רש"י שם בפ' נגמר הדין ע"ש. ומסוגיין אין סתירה לדעת הרמב"ם דכל שאין דין שניהם נגמר כאחד שני ד"נ מיקרי ולא קאמר ואין דנין שנים כאחד כדי למעט נואף עם נואפת דדנין דדין אחד הוא: