שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 3 · הלכה 8 · Segment 5

ביבמה מי מרדף אחר מי. נראה הא דמיבעיא ליה ביבמה היינו משום דשניהם תובעים ונתבעים דהוא תובעה להכניסה דמן השמים תקנוה לו לאשה גם זוכה על ידיה בנכסי אחיו והיא תובעו לכונסה וליתן לה מזונות אי לפוטרה הואיל והיא זקוקה לו. כתב הנ"י סוף פרקין בשם הרא"ה דוקא כשדירתו בציפורי אבל אם הלך לעיר אחרת אין היבמה הולכת אחריו אלא כופין אותו לבא אחריה דלא מיקרי זקני עיר אלא במקום דירתו ובירושלמי נמי משמע הכי וכדבתיבנא יבמות פרק החולץ ע"כ. וכ"כ בש"ע אה"ע סי' קס"ז. ותימא שבפרק החולץ כתב בהיפך וז"ל עמד בדין וברח ניזונת משל יבם פירש"י דקנסינן ליה והקשו תו' מדאמרינן בירושלמי הלך וחלה דינו כברח ואמאי קנסינן ליה הא אנוס הוא כו' ובירושלמי דאמרינן הלך וחלה כברח היינו לאחר שעמד בדין כי' ואפילו הלך אחר מיתת אחיו וכ"ש אם היה דר שם קודם לכן דקיי"ל בסנהדרין היבמה הולכת אחר היבם ע"כ. ואין לפרש שרצונו לומר פשטא דירושלמי משמע כמ"ש הרא"ה דהלך הוא כברח כיון שכופין אותו לבא אחריה ואפילו קודם שעמד בדין חייב במזונותיה ובחלה נמי היינו טעמא כיון שהוא המעכב לבוא עמה לדין חייב במזונותיה. דכל זה לא ה"ל למסתם אלא לפרש דהא פירוש זה אינו לא כפירש"י ולא כתוס'. וביותר יש לתמוה על הש"ע כיון שתו' ורש"י חולקים על הרא"ה וסוברים אפילו הלך אחר מיתת אחיו כופין אותו לילך אחריה למה פסק כהרא"ה וצ"ע ועמ"ש בירושלמי [יבמות פי"ב ה"ו]. והטור א"ע סי' קס"ז כ' והיבמה הולכת אחר היבם אפילו מב"ד הגדול לקטן ממנו וכתב הב"י ומשמע לרבינו אפי'. מטבריא שישנו בתי דינים חשובים טפי מציפורי ע"ש אשתמיטתיה דכן פירשר"י בגמ' וכן מוכח בירושל' ריש פרקין. מיהו לשון הבבלי לפי פי' זה קשה קצת דגרסינן שם היבמה הולכת אחר היבם להתירה עד כמה אמר רב אמי אפילו מטבריא לציפירי. ואין לכוון לשון עד כמה הא לעולם צריכה לילך אחריו. ואפשר דה"ק ועד כמה צריכה לילך אחריו ואפי' הוא במקום שאין שם ב"ד צריכה (לילך) [להוליך] ב"ד אחריו ואמר רב אמי אפילו ב"ד שבעירה חשוב יותר צריכה לילך אחריו למקומו אפילו לב"ד הקטן ממנו אבל אם אין שם ב"ד כלל כופין אותו שילך לבית. הועד כמ"ש בש"ע שם סעיף א'. וסוגיין משמע כדעת תו' מדיליף ליה מועלתה יבמתו השערה ש"מ דלית ליה דיוקא דעירו ולא עירה כדדריש הבבלי וכיון שכן אין חילוק בדבר לעולם צריכה היא לעלות תחלה לב"ד. ולא פליג הבבלי אלא אם אין ב"ד כופין. אותו לילך אחרוה ולהירושלמי הולכת למקום ב"ד הקרוב לו אי נמי צריכה להביא ב"ד למקום שהוא שם ועיין בבית שמואל ריש סי' קס"ז וצ"ע: