בכשרים ולא בפסולים כו'. עי' בקונט'. וא"ת אף דשמעינן מקראי דלעיל קרובים פסולים להעיד מ"מ י"ל דאפ"ה חייבין אשבועת העדות דהא מיהת לשיקרא משתבע כדאמרינן בפסולין וי"ל ודאי מקרא אימעיט שאינו ראוי להעיד שאין בו משבועת העדות דכתיב והוא עד בראוי להעיד הכתוב מדבר. ופסולים דמתני' היינו פסולי דרבנן וכ"ה בבבלי וסובר הירושלמי דאין למעטן מוהוא ער דהא מדאורייתא כשרים ומשני מדגלי קרא דבעינן שאם מגיד חבירו משלם ממון א"כ אף בפסולי דרבנן אין שבועת העדות נוהגת דהא מיהת אין חבירו משלם ממון על פיו. וכן משמע בסמוך מוהוא עד ילפינן דבעינן ראוי להעיד עדות תורה דוקא. וזה דלא כמ"ש רש"י שבועות דף ל"ח ע"א בד"ה אבל משחק כו' דלא קרינן ביה והוא עד:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 3 · הלכה 9 · Segment 15
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d1cd2789033a520d3a7cd979076e65e4f640470a0f15dd121a301ea9e7e0466