שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 8 · הלכה 5 · Segment 1

חרשים עי' בקונט'. ולשון רש"י מיהו איננו שומע בקולינו כתיב איכא להפוכי לזכותו ולמדרש דבשעת הקול קאמרי כו' ע"כ. וקשה אך נפרש כוונתם בדבר שהחוש מעיד שמשקרים דכיון דחרשים הם ודאי אין כוונתם אשעת הקול אלא אח"כ ראו שאינו שומע בקולם. ואם כוונת רש"י לומר לזכותו ולהצילו דרשינן קרא הכי דקפיד שבשעת הקול יודעים שאינו שומע וכך משמע לשונו דקאמר ולמדרש. עדיין לשון קאמרי דחוק קצת והל"ל שיאמרו בשעת הקול לא שמע:

מתרין בו בפני ג'. עי' בקונט' כ"פ רש"י וקשה הא על כרחך צריכין לפרש מתני' מתרין בו בפני ב' כדאמרינן בבבלי א"כ אפשר לומר מתרין התראה ממש קאמר ואין צריך שיתרו העדים בו אלא שישמעו ההתראה ואפי' היה המתרה העובר עצמו סגי כדאמרינן פ"ק דמכות. ואף דר' יוסי פליג התם ואמר בעינן שיהיה פי שני עדיו מתרין אותו הא לא קי"ל כר' יוסי בהא וע"ק הא אף אי נטל המעות בפני אביו ואמו ה"ל גניבה דדוקא בנטלו בפני י' בני אדם הוא דהוה נזלן לר' אבהו בסמוך א"כ אין כאן התראת ספק מיהו לזה י"ל דה"ק אי מתרין ממש קאמר קשיא מתני' לר' הילא דאמר בסמוך בפני' הבעלים גזלן. וא"ת מנ"ל דבעינן עדים נימא כיון דהחמירה התורה להרגו על המראתו באביו ואמו אף הם נאמנים עליו וי"ל בן סו"מ חידוש שנידון על שם סופו ואין לך בו אלא חידושו הלכך לא גרע משאר חייבי מיתות ומלקות שצריכים עדים והתראה: