שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 6 · הלכה 7 · Segment 3

ניחא לעדה כו'. כתב הי"מ ולא ניחא ליה לפרש כבבלי דלא גזר עליהן יהושע אלא בזמן שבה"מ קיים דא"כ למזבח הל"ל ע"ש. ול"נ דהבבלי יליף ליה מדכתיב אל המקום אשר יבחר דולמזבח ה' אין שום משמעות בזמן שבה"מ קיים דוקא שהרי מקריבין אע"פ שאין בית גם קודם בנין הבית היו מקריבין בבמה והיה נקרא מזבח ה'. ומ"ש רש"י בזמן שבהמ"ק קיים דכתיב למזבח ה' ע"כ. לאו דוקא ואסיפא דקרא סמיך. ומ"ש הי"מ עוד אלא במי שהוא עתיד לבנות צ"ע מה טעם זה אי ס"ל ליהושע לקרבן יקרבן כו' וכי מי שיבנה בה"מ יהיה גדול ממנו כו' ע"ש עוד דחק הא דקאמר לבנות בית הבחירה היינו שדוד בנה את היסודות ועוד שחפץ לבנות כו' ע"ש. ולפמ"ש בקונטרס הדבר מבואר שא"צ לדחוקיו:

ושופכי דמים כו'. כתב הי"מ תענית פ"ג והא דלא קאמר בבבלי פרק הערל שבדק דוד על שפיכת דמים משום כאלו היו ש"ד היו גואלי הדם צועקים ע"כ. וקשה הרי מפורש כאן שבדק גם על ש"ד. אלא שהבבלי חולק בזה וסובר שאין הגשמים נעצרין בשביל ש"ד. ולולי דמסתפינא אמינא מ"ד בעון שלשה דברים לא קחשיב ש"ד והוא דעת הבבלי ולא דריש יחניף לשון יחן אף אבל בשלשה דברים האחרים הדבר מפורש בקרא:

בדק דוד בכל דורו כו'. בבבלי פרק הערל גרסינן בדק ולא מצא אמר אין הדבר תלוי אלא בי מיד ויבקש דוד כו' שאל באורים ותומים. כתב המהרש"א אינו תלוי אלא בי ר"ל דבר מלכות שצריך להיות נחתך ע"פ המלכות רי"ש ששאל באורים ותומים דאי שאל בנבואה מיד ה"ל לישאל בנבואה מה הוא החטא א"ו לא שאל כלל בנבואה אלא באו"ת הלכך מעיקרא סבר שאין הדבר תלוי במלכות ואין שואלין אלא למלך דבר התלוי במלוכה ע"כ. ותימא מנא ידע שהדבר תלוי בו. וע"ק הא מפורש לעיל בפרקין [פ"ו ה"ג] שלא רצה הקב"ה לגלות מי הוא החוטא שאינו מפרסם כל בריה וע"ק הא עצירת הגשמים ורעב שהיה בארץ ודאי צורך הציבור הוא ואם שואלין למי שהציבור צריך בו כ"ש דבר שכל הציבור צריכין בו. ונראה מעיקרא לא שאל באו"ת שחשש שהחטא הוא באחת משלשה דברים שאין החטא בכל הציבור וכגון זה אין הקב"ה מפרסם וכדאמרינן לעיל עכשיו שבדק ולא מצא אמר אין הדבר תלוי אלא בי שהחטא הוא בכל ישראל או בו לבדו שהוא במקום כל ישראל דדוקא בהנך שלשה עבירות אפילו יחיד גורם עצירת הגשם בכלל כולו משא"כ בשאר עבירות אינן נענשים אלא העושים כדכתיב חלקה אחת תמטר וגו' וכיון שהחטא הוא בכלל כולי ודאי המקום מגלה עונם ואין בזה לה"ר ולא פירסום. ובזה יתיישב מה שדקדקו המפרשים בענין זה ע"ש:

ויבקש דוד את פני ה' כו'. עיין בקונט' וכן הוא בבבלי פ' הערל. וקשה התניא השואל פניו כלפי הנשאל והנשאל פניו כלפי השכינה הרי דגבי השואל לא שייך פני ה' ובקידושין [פ"ד ה"א] כתבתי בד"ה ויבקש כו' דה"ק ויבקש דוד את העומד פני ה' והיינו הכהן ע"ש וגם זה דחוק. ונראה דרש"י פי' ביומא דף ע"ב השואל פניו כלפי הנשאל כלפי הכהן והנשאל פניו כלפי השכינה כלפי אורים ותומים ושם המפורש שבתוך החשן ע"כ ותימא לפירושו גם השואל היה פניו כלפי השכינה שהרי כשראה הכהן ראה גם האורים ועוד איך ראה הכהן האורים התלוים על לבו ולשון כלפי השכינה לא משמע כן. וכבר הירגיש בזה הכ"מ סוף ה' כלי המקדש וסיים בה לכך כתב רבינו וכיצד שואלין עומד הכהן ופניו לפני הארון והשואל מאחריו פניו לאחורי הכהן. דאלו כלפי פני הנשאל הל"ל השואל והנשאל פניהם כלפי השכינה ע"כ. ותימא אדרבה לפי' הרמב"ם קשיא טפי הל"ל השואל והנשאל פניהם כלפי השכינה אבל לפירש"י ניחא אם נאמר שהיה פני השואל לאחורי הכהן וכוונתו לומר שאינו רשאי לפנות פניו לצד אחר אלא דוקא להצד שפונה פני הכהן ועוד הא י"ל הכהן עומד ופניו למערב נגד הארון והשואל עומד ופניו למזרח נגד הכהן נמצא השואל עומד לפני אלעזר והכהן עומד לפניהם לכך נראה קסבר לפני ה' קאי אתרווייהו שיהו השואל והנשאל לפני ה' והכהן עומד ופניו למערב נגד הארון שהוא פני ה' וכמ"ש הרמב"ם והשואל עומד נגד הכהן ופניו למזרח ורואה האורים ותומים שעל לב הכהן וזהו לפני ה' שהשם מפורש כתוב עליהם וכדפירש"י. וכ"ת דלמא שניהם עומדים ופניהם למערב ולא עמד השואל כלפי הנשאל פנים בפנים וי"ל מדכתיב ושאל לו משמע ושעמדו כדרך המדברים זה עם זה והיינו פנים בפנים א"נ מדכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד דייק:

בקשו את ה' כל ענוי ארץ. וקשה מה עניו ענוים לכאן הלא דבר זה נוגע לכל בני אדם ונראה דה"ק אל יאמרו ענוים אשר ה' מייסרם ודאי מאוסים הם בעיניו ואינן ראויים לבקש ממנו דבר שאינו כן אלא מייסרם על אשר הרעו לעשות והטוב אשר עשו הרי הוא לפניו שכך מצינו שמשפטו של החוטא ופעלו הטוב שניהם משתלמין לו כאחד:

ויאמר ה' על שאול כו'. כתב הי"מ וא"ת והלא בשביל דוד הוה נמי הרעב לפי שהיה משגר כל מתנותיו לעירא היאירי כדאמר פ' הדר ולמה לא זכר לו זה ע"ש ונראה עון דדוד גרם שלא נתעכב הדבר עוד שהרי זה שלשים שנה שמת שאול ולא נענשו על כך אבל עון זה אינו מביא רעב לעולם:

שלא עשיתם עמו חסד. בבבלי מסיים אמר דוד שאול נפקא להו תריסר ירחא שתא ולא דרכיה למספדיה. כתב המהרש"א אע"ג דהעונש הרעב בא על שאול שלא נספד כהלכה מ"מ אמר דוד זה א"א לתקן כו' ע"ש. וקשה למה נאמר לו עון שאול כלל כיון שאין בידו לתקן ועוד הרי מפורש בקרא בהיפך ויקח את עצמות שאול וגו' וכתיב ויעשו כל אשר צוה המלך ואמרינן בפרקי ר"א מלמד שהיו מעבירין את עצמות שאול בכל שבט ושבט שיגמלו עמו חסד בכל גבול ישראל. ודוחק לומר שהבבלי פליג גם רש"י בפי' מביאו. ועוד קשה לדרשת פר"א הא נאמר לו על שאול ועל בית הדמים למה הפך דוד את הסדר ומתחלה הרג בניו ואח"כ הספידו. ונראה הא דאמרינן דאין מספידין אפי' על חכם יותר מי"ב חדש היינו דוקא עליו בפני עצמו אבל עם מת אחר כגון שמת אחד מקרובי החכם מספידין גם את זה עמו נמצא אלו לא נהרגו בני שאול לא היה באפשר להספיד את שאול וכשנהרגו בניו והיה בתוכם מפיבושת רבו של דוד וכל ישראל חייבים בהספדו ונספדו גם שאול ובניו עמהם והיינו דכתיב ויעל משם עצמות שאול וגו' ויאספו את עצמות המוקעים ויקברו את עצמות שאול וגו'. ע"י עצמות המוקעים נספדו גם שאול ובניו. ובזה יבוארו הפסוקים על נכון ואין מקום לכל מה שדקדקו המפרשים בזה:

ואלו אין בהן אחד כו' עי' בקונט', וקשה הא לקמן מסיק שמפני קידוש השם דחי דוד מ"ע ול"ת דלא תלין וי"ל אי לאו ק"ה לא היה משגיח בתביעתם שהרי לא נאמר בנבואה אלא על בית הדמים וכבר נתכפר בהריגתם ואי לאו שתבעו או שמיחו בדבר ודאי משום ק"ה לחוד לא ה"ל להניחם שרבו היה אחד מהם כמ"ש תו'. ועמ"ש לקמן בד"ה מתני' דלא כר"מ ובקידושין [פ"ד ה"א] סוגיא זו:

והעובד העיר כו' עי' בקונט'. והי"מ כתב ופשטיה דקרא שהגבעונים יהיו שם לפקח על עסקי הציבור ולכן יעבדוהו מכל שבטי ישראל ר"ל יפרנסוהו ע"ש כמה רחוקים דברים אלו מן הפשט לא מצינו פרנסה שנקראת עבודה ועוד תימא איך לא ראה רישא דקרא דכתיב ועשרת אלפים ימה והיתה תבואתה ללחם לעובדי העיר והעובד העיר כו' הרי שלא היו צריכין לפרנסת אחרים. ובבבלי ב"ב דף קכ"ב גרסינן אידך למאן אר"ח לנשיא דכתיב והעובד העיר וגו' א"ל ר"פ לאביי אימא שר בעלמא לא ס"ד דכתיב והנותר לנשיא. וכתב תו' ובב"ר דריש מכאן שהגבעונים אינן מתרפאים לעתיד לבוא מדאפקיה בלשון עובד דרוש ביה גבעוני או שמא פליגי ע"כ. ול"נ דאין כאן פלוגתא דה"ק והיתה תבואתה ללחם לעובדי העיר והן הגבעונים שעיקר העבדות מוטל עליהם והעובד העיר דהיינו שר הממונה על כל צרכי העיר יעבוד בעובדי העיר להביאם מכל שבטי ישראל אם יהיה צורך בעבודתם ומדנקט לשון יעבדוהו דמשמע דקאי אעובדים הידועים והם הגבעונים וקשיא ליה סיפא דקרא לכך מפרש ליה דקרינן יאבידוהו וכמ"ש בקונט'. והיינו דפריך בבבלי מנ"ל דוהעובד הוא הנשיא דלמא שר בעלמא קאמר ומשני כיון דכתיב בסמוך והנותר לנשיא ש"מ דגם רישא בנשיא איירי נמצא שאין כאן שום מחלוקות וזה ברור: