הדא אמרה כו' והמלך אינו חייב בכפיית המטה. ודברי הרמב"ם כ"ו מהלכות אבל קשה שכתב שמלך חייב בכל דברי אבילות כמ"ש לשונו בסמוך משמע דחייב בכפיית המטה. ודוחק לומר שסמך אמ"ש שם שמיסב על הדרגש כשמברין אותו די"ל דוקא בשעה שמבריין אותו מותר משום כבוד המלך ועיקר הוכחת הש"ס היא מכה"ג כמ"ש בקונטרס. ונראה דסובר הרמב"ם דהבבלי פליג וסובר מלך חייב בכפיית המיטה. דגרסינן בבבלי מ"ק דף כ"א אמר רמי בר חמא מנין לקריעה שהיא מעומד שנאמר ויקם המלך ויקרע את בגדיו ודלמא מלתא יתירתא עביד דאלת"ה וישכב ארצה ה"נ והתניא ישב ע"ג המטה כו' ע"ג קרקע מכולן לא יצא ידי חובתו ואמר ר' יוחנן שלא קיים כפיית המטה א"ל כעין ארצה ופירש רש"י כלומר שכפה מטתו וישב עליה ולעולם קריעה מעומד. ואי סלקא דעתך מלך אינו חייב בכפיית המטה עדין מוכח מוישכב ארצה דמילתא יתירתא עביד וזה ברור ונכון:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 2 · הלכה 4 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d1cd2789033a520d3a7cd979076e65e4f640470a0f15dd121a301ea9e7e0466