שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 6 · הלכה 6 · Segment 5

חס ליה דלא עבד חובה מיומוי אלא זימנא חדא הקדים תפילין של ראש כו'. וקשה למה לא יקרא דבר זה חובה הא קעבר אדאורייתא דכתיב והיו לטוטפות כל זמן שהן בין עיניך יהיו שתים. ונראה שמעשה היה שהניח בתיק של יד תחלה וכשהוציאן היה מוכרח ולהניח של ראש דתחלה שלא לעבור על המצות וז"ל הנ"י עבורי דרעא אטוטפתא אסור כלומר הנותן בתיק תחלה של יד ויתן עליהם של ראש אסור לפי כשירצה להניחם יזדמנה לו של ראש תחלה ויהיה צריך להניח תכף קודם של יד אע"פ שאינו הגון לעשות כן ע"כ. הרי מסוגיין ראיה לדעת הנ"י והש"ע סי' כ"ח חולק ע"ש ובב"י שם. ומצוה שעשה בר מעין לא נעשה הטוב ממנו רק ע"י סיבה אחרת בא הטוב ההוא והוא מנע מלעשות רע:

וחמא למרים כו'. בחגיגה [פ"ב ה"ב] גרסינן וחמא למרים כו' קבוע באודנה א"ל למה דא כן א"ל דהוות ציימא ומפרסמא ואית דאמרי דהוות ציימא חד יומא ומקזה לה תרי א"ל עד אימת כו'. וה"פ אמרו ליה שנענשת על שפירסמה תעניתה ויש אומרים שציימה יום א' ואמרה לבני אדם שציימה שני ימים. ודלא כמ"ש בחגיגה שם והוא מדברי הי"מ והנכון כמ"ש כאן. ובתשב"ץ ומביאו הב"י א"ח סוף סי' תקס"ה משמע כפירושי כאן. ונראה שגירסא אחרת היתה לו ע"ש. ונראה מ"ד שפירסמה תעניתה סובר ציר גהינם היתה קבועה באזנה לפי שהשמיעה לרבים דבר שלא היה לה להשמיעו ומ"ד שהתפארה בדבר שאינו סובר שהיתה תלויה בשערה היא עשתה להגביה את עצמה לכך נתפרסמה קלונה בגובה המקום ולפי פירושו ניחא שחטא שמעון ב"ש שוה לחטא מרים שהיו מתהללים בדבר שקר: