שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 2

מתני' או כר' כו' עי' בקונט' משמע לד"ה אף בעיר עכו"ם היה בית הסקילה רחוק מב"ד. אבל תו' כתב בסוגיין בד"ה כי היכי כו' אבל חוץ לב"ד קרא דדריש כו' והא דאמר פ' נערה בעיר עכו"ם סוקלין על פתח ב"ד שאני התם דכתיב שעריך וכיון דלא אפשר מוקמינן אשער ב"ד ע"ש. הרי דסברי עיר עכו"ם סוקלין על פתח ב"ד ממש. ולא די שדבריהם אלו סותרים דברי הירושלמי אלא שסותרים דברי עצמם שבכתובות פ' נערה (דף מ"ה) כתבו בד"ה על פתח ב"ד לאו דוקא על פתח ב"ד אלא חוץ לב"ד דלא ליתחזי ב"ד רוצחים ע"כ. וכ"ת סוגית הבבלי כאן מוכחת כדבריהם דהכא דפריך ובית הסקילה חוץ לב"ד הוה ותו לא והתניא בית הסקילה היה חוץ לג' מחנות אין כדקאמרת והא דתני הכי נ"מ אי נפיק ב"ד ויתיב חוץ לג' מחנות עבדינן בית הסקילה חוץ לב"ד ע"כ. ולהירושלמי ותו' דכתובות ה"ל לשנויי דאיירי או דנ"מ בעיר שרובה עכו"ם י"ל ודאי ה"מ לשנויי הכי אלא דבעי לאוקמי מתני' אפי' בעיר ישראל מדמייתי קרא הוצא דאיירי ודאי בכה"ג. עוד כתבו תו' כתובות שם וקשה לר"י כיון דמסתמא ב"ד לאו חוץ לג' מחנות יתבי היכי קאמר הכא סוקלין על פתח ב"ד הא ילפינן התם שסוקלין חוץ לג' מחנות. ולפמ"ש תו' כאן כיון דלא אפשר מוקמינן אשער ב"ד לק"מ. אך נראה דקשה לר"י כיון דסוקלין חוץ לג' מחנות א"כ אין כוונת המקרא אלא שמוציאין אותו חוץ לשער העיר דהיינו חוץ לג' מחנות כיון דלא אפשר אין לנו לעקור כוונת המקרא ולאוקמי אשער ב"ד ותירצו מצינו בעיר עכו"ם דאין בה ג' מחנות לכך מוקמינן בשעריך דקאי נמי אשער ב"ד היכא דאי אפשר לקיים שער העיר. עוד כתבו תו בסוגיין והאי דלא יליף שאר נסקלין מהתם דניבעי שעריך משום דה"ל ב' כתובים ע"ש. וקשה לשיטתם כאן דעל פתח ב"ד דוקא קאמר א"א למילף מהתם דא"כ הוצא את המקלל אהאי קאי וי"ל איבא לאוקמי בשיצאו ב"ד חוץ לג' מחנות שכבר קיים שעריך ותו לא צריך פתח ב"ד קמ"ל שיהא דוקא חוץ לב"ד. א"נ מאי חזית דילפת ממקלל ניליף מעכו"ם. אך קשה איך ילפינן כל הנסקלים ממקלל הא כתיב נמי במקושש ויוציאו אותו אל מחוץ למחנה ופירש"י בתורה מכאן שבית הסקילה חוץ ורחוק מב"ד וכ"ה בספרי א"כ ה"ל ב' כתובים ואין מלמדין וראיתי להרא"ם דקעביד צריכותא ע"ש וקשה ממתני' משמע דממקלל ילפינן ומהתימא על רש"י שכתב במקושש מכאן שבית הסקילה רחוק מב"ד ולא פי' כן אקרא דמקלל ולמה עזב דרך המשנה ותפס דרך הספרי ואף על הספרי יש לתמוה למה לא יליף ממקלל דמוקדם בקרא. ונראה סובר רש"י משנתינו כר' נחמיה וספרי כרבנן לכך פי' כספרי. דגרסינן בבבלי פ' הנשרפין דף ע"ח ר"נ יליף חבישה ממקושש ורבנן מקושש בר קטלא כו' ור"נ יליף ממגדף ורבנן מגדף הוראת שעה היה ע"ש. ונראה דר"נ סובר במגדף לא היתה החבישה הוראת שעה דמסברא היה חייב מיתה דלא גרע ממקלל אביו ואמו אלא שאין עונשין מן הדין א"כ היה ספק ש"מ כל ספק חובשין ומתני' דהכא דיליף ממגדף ר"נ וספרי כרבנן ממגדף ליכא למילף דהוראת שעה היה אבל ממקושש שפיר ילפינן. וניחא בזה קושית המהרש"א דף ע"ח בד"ה מקושש כו' ור"נ דיליף ממגדף אע"ג דהוראת שעה היתה ה"ה דהמ"ל דס"ל כר"י במקושש כו' ע"ש דודאי ר"נ פליג בהא וסובר מגדף לא היה הוראת שעה דא"כ מתני' אמאן תרמייה וזה ברור. והרמב"ם פי"ב מה"ס כתב ומקום שהורגין בו הב"ד היה חוץ לב"ד ורחוק מב"ד שנאמר הוצא וגו' ויראה לי שיהיה רחוק מיל כמו שכה מילין שהיה רחוק בין ב"ד של משה שהיה לפני פתח א"מ ובין סוף מחנה ישראל ע"כ. משמע שסובר דעיקר קפידא שיהא רחוק מב"ד ו' מילין ואפי' אינו חוץ לג' מחנות. ובבבלי בסוגיין מפורש דבעינן שיהא חוץ לג' מחנות. והלח"מ כתב דאיירי בשיצאו הב"ד חוץ לג' מחנות ע"ש ותימא מ"מ ה"ל לבאר דין זה אם ישבו תוך העיר או העזרות דבעינן חוץ לג' מחנות. גם פשט לשונו משמע דבא לאשמיעינן מקום בית הסקילה היכן הוא לעולם. ואפשר שסובר סוגיין אזלא כמ"ד הימנו ודבר אחר לא הוי היקש כמ"ש תו' בסוגיין ואיהו סובר כמ"ד הוי היקש א"כ לא בעינן בסקילה ג' מחנות. ולתו' קשה מאי דוחקיה דש"ס לאוקמי מתני' בדיתבי ב"ד חוץ לג' מחנות נוקמי מתני' כמ"ד הוי היקש דהא פלוגתא דתנאי היא ואפשר ניחא ליה טפי לאוקמי מתני' ככ"ע וצ"ע. מיהו הא ברירא לן דסובר כשיטת תו' דסוגיין שכתב פט"ו מה"ס עובד עכו"ם סוקלין אותו על פתח שער שעבד בו ואם היחה עיר שרובה עכו"ם סוקלין אותו על פתח ב"ד דכתיב שעריך ע"כ. ואם"ד פתח ב"ד לאו דוקא אלא רחוק מב"ד א"כ אין חילוק בין עכו"ם לשאר נסקלין לשיטתו דלא בעי ג' מחנות וצ"ע. ועמ"ש כתובות [פ"ד ה"ה] בתו' בד"ה ואס כו'. וצ"ע בלשון הירושלמי שם:

בשעריך בשער שנידון בו. כתב רש"י בפי' הפסוק והוצאת אל שעריך את האיש וגו' המתרגם אל שעריך לתרע בית דינך טועה שכן שנינו אל שעריך לשער שעבד בו או אינו אלא שער שנדון בו כו' ותרגומו לקרוך ע"כ. ר"ל לתרע על פתח ב"ד משמע ולקרוך לפתח העיר משמע. ותימא הא מפורש כאן דרבנן מפרשי בשעריך בשער שנידון בו ואיך קרא רש"י למתרגם כרבנן טועה. ובתרגום אונקלוס שלפנינו כתוב לתרע בית דינך ונראה דסובר כרבנן וצ"ע: