שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 4 · הלכה 2 · Segment 1

דיני נפשות מטין כו'. בבבלי דף ג' גרסינן ור' יאשיה האי לנטות מאי עביד ליה מוקים ליה בד"נ אבל בד"מ לא. כתב תו' משום דקרא משמע ד"נ דכתיב לא תהיה אחרי רבים לרעות דמשמע דבר שהוא רע לכל דהיינו ד"נ אבל ד"מ זכות לזה וחובה לזה כו' ע"ש. וקשה הא גם בד"מ איכא רעה לכל כגון שור תם שהרג אדם וי"ל אף שור הנסקל ה"א דאין מטין לחובה אלא ע"פ שנים אי לאו דכתיב לא תטה משפט אביונך בריבו ודרשינן משפט אביונך אי אתה מטה אבל אתה מטה משפט של שור הנסקל כדאמרינן לקמן בפרקין ובבבלי דף ל"ז ע"ב. ורש"י לית ליה סברת תו' משום דקשיא ליה א"כ תיקשי לרבנן דמוקי לנטות גם לד"מ נימא נמי קרא לא איירי אלא בד"נ דהא מיהת לד"ה ד"מ מטין ע"פ אחד לחוב וע"ק ליה מעדים זוממין כמ"ש תוס' ע"ש. לכך פי' הא דלא בעינן בד"מ שנים לחובה דילפינן בק"ו משור הנסקל כדפרישית בקונטרס והוא מפירש"י במתני' ומפרש הא דמוקי ליה ר' יאשיה בד"נ הוא דתתקיים הטייתה לטובה ע"פ אחד וא"ת ל"ל לנטות הא כבר שמעינן דנוטים ע"פ אחד לזכות וי"ל דאיכא למוקמי קרא בשאמר אחד איני יודע או שהיו כ"ג דיינים לכך כתיב לנטות דבעינן בתחלה ב"ד נוטה כדי לקיים נטיה לזכות ע"פ אחד ודוקא בד"ל דקפיד קרא אזכות והצלה אבל לא בד"מ ורבנן דפליגי אר' יאשיה סברי כיון דבד"מ מטין ע"פ אחד בין לזכות בין לחובה שפיר ילפינן ממשפט אחד להשוותו לדיני נפשות בזה דבעינן לעולם נוטה. ועי' מה שכתבתי לקמן בפרקין [בהלכה ח'] בד"ה לא תענה: