שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 2 · הלכה 3 · Segment 5

ולא גרושתו של מלך. וכ"פ הרמב"ם פ"ב מהל' מלכים. וקשה דגרסינן בבבלי דן ה"ב אמר רב שמן בר אבא בא וראה כמה קשין גירושין לפני המקום שהרי התירו לו לייחד ולא התירו לו לגרש. ואס"ד גרושת המלך אסורה קשה דלמא לכך לא התירו לו לגרש שלא תהא עגונה כל ימיה וי"ל דגרסינן שם דף כ"א והכתיב ויקח דוד עוד פילגשים ונשים בירושלים ומשני למלויי שמנה עשרה. הרי דפילגשים בכלל י"ח נשים הוו ומעשה דאבשלום היה קודם מעשה דאבישג וכבר היו עשרה נשים אסורות לעולם שהיו אלמנות חיות וקשיא ליה שכיר ה"ל להתיר לגרש אחת מהן שכבר נאסרת אלא ש"מ דקשין גירושין. ור"י בן פזי נראה דמודה דגרושת מלך אסורה כי היכא דאלמנתו אסורה משום כבוד המלך אף גרושתו כן וכ"כ הכ"מ שם. ושלא כדת השיג עליו הלח"מ שם שאין צורך לזה שכך מפורש בסוגיין דגרושתו אסורה ע"ש. ואינו נכון דאי לאו סברת הכ"מ יש לנו לומר דר"י בן פזי פליג כיון דלדידיה אין ראיה מקרא דותהינה צרורות וגו' וזה ברור. ולפמ"ש צ"ל דר"י בן פזי פליג אהא דרב שמן בר אבא. אך אינו מוכרח כל כך דודאי אין סברא לומר דסובר ר"י בן פזי דלגמרי הותרה לו דלא היה מעגנן כל ימי חייו כדי לכוף את יצרו אלא שהיה בהן קצת איסור שאין זה כבודו כיון ששימש בהן אחר והשתא שפיר קאמרו רבנן דקיסרין אסורות ממש היו מכח ק"ו וכדמסיק ולא שהיה בהן קצת איסור משום חומרא בעלמא. מיהו ק"ו דרבנן קשיא לן מנא להו דכלי הדיוט אסיר למלך. ונראה דסברו דלכך אינו מייבם כוון דכלי שנשתמש בה הדיוט היא ושפיר יליף ק"ו. ור"י בן פזי מפרש טעמא דמתני' או כרש"י או כרמב"ם והבן: