שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 10 · הלכה 1 · Segment 25

רב אמר ובלבד ברוקק. בבבלי גרסינן והלוחש כו' א"ר יוחנן וברוקק בה לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה איתמר רב אמר אפי' נגע צרעת רח"א אפי' ויקרא. והרמב"ם כתב פי"א מה' עכו"ם שאפי' בלא רקיקה אין לו חלק לע"ה. וכתב הכ"מ רב ור"ח פליגי על ר"י ע"ש. ובסוגיין מבואר דאף רב אית ליה דר"י. ולזה כיון הכ"מ שכתב בסוף דבריו ובירושלמי משמע דלכ"ע בעינן רקיקה. ונ"ל גם הרמב"ם מודה דלתנא דמתני' בעינן רקיקה דוקא. דאי בלא רקיקה א"כ אפי' האומר על פסוק אחד שאינו מן השמים אין לו חלק לעה"ב כזה שהוא אומר על פסוק אחד שהוא רפואת הגוף ובברייתא משמע שזה הוסיפו על המשנה כדאמרינן בריש פירקין בירושלמי לכך מפרש ר' יוחנן דמתני' דוקא ברקיקה איירי אבל לתנא דברייתא אפי' בלא רקיקה אין לו חלק לעה"ב שהרי הוא כופר מיהת בפסוק אחד ואומר שהוא רפואת הגוף כמ"ש הרמב"ם שם. וסמך עצמו על הברייתות כיון שהוסיפו על המשנה. וכן כתב פ"ג מה' תשובה. ואלו שאין להן חלק לעה"ב כו' ש"מ דקחשיב כל הנך השנויים בברייתא דר"ה פ"ק גם הנך דקחשיב הירושלמי בריש פרקין כגון העושה עבירות ביד רמה בפרהסיא כיהויקים והמושך ערלתו. והכ"מ כתב שם וצ"ע מהיכי מייתי להו ע"כ ומן התימא שנשכח ממנו מקומו וצ' ע. ורש"י כתב דוקא ברוקק ואח"כ לוחש הוא דאין לו חלק לעה"ב אבל לוחש ואח"כ רוקק שרי ע"ש. ותימא הרי מפורש אמר ריב"ל אפי' אמר נגע צרעת כו' ורוקק אין לו חלק לעה"ב. והט"ז י"ד סי' קע"ט מייתי ראיה מלשון הטור דלא כרש"י ע"ש טפי ה"ל להביא ראיה מן הירושלמי וצ"ע. גם מ"ש הש"ך שם הקורא פסוק בלא שם אף ברקיקה ליכא אלא איסורא ע"ש. תימא אף שלשון ר"י שמביא הטור משמע כן מ"מ הרי מפורש כאן שאף הקורא פסוק נגע צרעת שאין בו שם שמים ורוקק אין לו חלק לעה"ב. והא דאמרינן בבבלי לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה היינו ברוקק תחלה כו' דבעינן דוקא הזכרת שם שמים אבל ברורק אחר הלחישה חמיר ואפי' על פסוק שאין בו שם שמים אין לו חלק לעולם הבא וצריך עיון: