שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 4 · הלכה 4 · Segment 2

ובלבד שלא יהו מחוסרין כו'. וקשה הא בד"נ איירי כדפירשתי בקונט' א"כ מאי קאמר איש פלוני אתה זכאי כו' דלא שייך כלל בד"נ אלא בד"מ ועוד הא דאריב"ח אפי' מחוסרין במו"מ קשה דלמא קרא לא איירי אלא בשיצא צדיק אבל בשאמר דרך מו"מ מנ"ל דהא דאינו חוזר לאחר פסק דין חידוש הוא. ובבבלי דף ל"ד הגירסא אמר רב ל"ש אלא בשעת מו"מ אבל בשעת ג"ד מלמד זכות חוזר ומלמד חובה ומסיק התם ריב"ח לא איירי אלא במת אחד מהם ולא פליג ארב ע"ש ופריך אדרב מהא דתנן לקמן ושני סופרי הדיינין כו' וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין כו' אלא דברי המזכין מ"ט לאו משום דאי חזו טעמא אחרינא לחובה לא משגחינן בהו. וקשה עדיין טעמא ל"ל וע"ש ברש"י ותו' והוא דחוק דעיקר חסר. ונראה דהכי פריך בשלמא אי ליתא לדרב ניחא דודאי אם היה מזכה מפני שלא ראה טעם לחוב ודאי יכול לחזור ולחייבו דהא לא צדקיהו מעולם אלא אוקמי אחזקה קמייתא לכך כותבין הטעם אלא לרב קשה ל"ל למכתב הטעם הא לעולם יכול לחזור בשעת ג"ד. וא"ת דלמא לכך כתבו הטעם שמא ישכח ממנו ויבא לחזור בשעת ג"ד וי"ל משום הא אין לסופרי הדיינים למכתבו אלא כל אחד יכתבנו שלא יבא לידי תקלה אבל אם אינו יכול לחזור וודאי שהסופרים צריכין לכתבו. וא"ת לכתבו סתם מי שזיכה וממילא לא נדע שאינו יכול לחזור וי"ל עדיין איכא לספוקי שמא לא אמר שום טעם ויכול לחזור וכמ"ש. אך הא קשיא דתנן לקמן פ' היו בודקין ולמחרת משכימין ובאין המזכה אומר אני הוא המזכה ומזכה אני במקומי כו' בשלמא לרב ניחא אלא לריב"ח ל"ל למימר הכי הרי אינו יכול לחזור בו וי"ל המזכה שזיכה בלא טעם הוא שאומר כן: