שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 11 · הלכה 1 · Segment 2

אזהרה למכה כו' לא יוסיף. גרסינן בבבלי בפרקין אר"י הכהו הכאה שאין בה שוה פרוטה לוקה. וכתב תו' תימא אמאי לקי הא פן יוסיף לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא דמיניה נפקא לן אזהרה למכה אביו כדאיתא בספרי ובירושלמי ע"כ. והרמב"ם פסק הא דר"י פ"ה מה' חובל ופי"ח מה"ס כתב כל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד כגון לא תנאף לא תעשה מלאכה בשבת אין לוקין עליו. וא"ל סובר הרמב"ם איסור שאין בו מיתה הנכלל בלאו שניתן לאזהרת מב"ד לוקין עליו וכדעת הפ"ח. דא"כ קשיין דבריו ריש ה' ממרים וכמש"ל [פ"ז הט"ז] בד"ה המכשף בסופו ע"ש. ונראה כיון דפשטא דקרא לא קאי אאזהרת מיתת ב"ד אלא מק"ו דלא יוסיף ילפינן אזהרה זו כדמסיק ומה כו' ודאי לאו גמור הוא ולוקין עליו. וזה שכתב הרמב"ם כגון לא תנאף כו'. ובהכי יש לתרץ קושית תו' פ' ארבע מיתות (דף ס"ג) בד"ה משום כו' ועמש"ל [פ"ז הט"ז] בד"ה המכשף כו' תירוץ אחר לקושיא זו. ובלח"מ פ"ה מה' ממרים הל' ד' כתב וע"ק איך מנה כאן לאו דמקלל ודמכה אב ואם הא מנה לא תקלל חרש בהלכות סנהדרין ולאו דלא יוסיף בה' חובל ע"כ כמדומה שיש כאן ט"ס דאף שכתב בה' חובל דלוקה על הכאה שאין בה שוה פרוטה לא מנאו ללאו בפני עצמו אלא כתב בריש ה' חובל שיש בו מצות עשה אחת ותו לא. אבל בה' סנהדרין מנה ללא יוסיף ללאו בפני עצמו כמפורש שם בראשו שלא להוסיף בהכיית הלוקה. ועמ"ש בסמוך בד"ה אינו כו':