שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 10 · הלכה 2 · Segment 17

אמר אין כאן אדם שיהרגנו ויהרג על ידו. וכתב הי"מ שיהרגנו לכבוד משה אפילו ע"מ שיהרג על ידו בב"ד שמא אינו חייב מיתה מפני העזות דמצי מימר שבא מחמת טענה ע"כ. וקשה הרי מפורש שאמר הא גו עיניך משה כדדייק קרא א"כ ודאי שהחציף פניו לגבי משה ואיך ימות בב"ד על הריגתו דהוי אפיקורס דמורידין ולא מעלין ואמרינן בבבלי בפרקין איזהו אפיקורס זהו המבזה ת"ח. גם מדברי הר"ן פ"ק דר"ה מוכח שהמבזה ת"ת מורידין וכ"כ הש"ך י"ד סי' קל"ח. ומפורש שם מורידין היינו אם יש כח בידו להורגו בסייף בפרהסיא מותר להורגו. וע"ק הא לא הרגו לכבוד משה אלא שנזכר הלכה בועל ארמית קנאין פוגעין בו כמפורש לעיל ס"פ הנשרפין בירושלמי ובבבלי שם. וזה ודאי אין נהרג בבית דין. והא דאמר ויהרג היינו שאפי' יפרוש זמרי ויהרג נמי יקנא קנאת ה' לעמוד עליו להרגו. מיהו לשון הש"ס דהכא משמע שאמר פנחס להרוג זמרי מפני כבוד משה. אבל קושיות הראשונות קשיא. ולפמ"ש בקונט' לק"מ לפום סוגיין כאן אבל הא מיהת צריכין לומר שסוגיא דהכא ודפרק הנשרפק חלוקות. ובבבלי גרסינן תפסה בבלוריאא והביאה אצל משה א"ל בן עמרם זו אסורה או מותרת וא"ת אסורה בת יתרו מי התירה לך נתעלמה ממנו הלכה וגעו כולם בבכיה והיינו דכתיב והמה בוכים פתח אהל מועד וכתיב וירא פנחס מה ראה אמר רב ראה מעשה ונזכר הלכה בועל ארמית קנאין פוגעין בו כו' ע"ש. ופירש"י ונתעלמה ממנו הלכה בועל ארמית כו' ע"כ. וקשה הא אז לא היה מקום להלכה זו שלא נאמרה אלא בשעת מעשה. ועוד למה שתקו מ"מ ה"ל למימר לו דלא דמיא לבת יתרו שנשאה קודם מתן תורה וכמ"ש רש"י. ועוד ל"ל טעמא דהבועל ארמית כו' תיפוק ליה דחייב מיתה על שביזה ת"ת ואף אם נאמר דמה שאמר בת יתרו מי התירה לך לא אמר אלא להחזיק טענתו מ"מ ביזהו במה שאמר בן עמרם כדמצינו בקרא שאמרו מי דוד ומי בן ישי. ולכך בכו בראותם בזיון משה וזו היתה קנאת פנחס. והיינו דכתיב בקנאו את קנאתי שהקב"ה תובע עלבון הצדיקים א" זו היתה קנאת ה' כמו שעשה כשדברו במשה בלחם הקלוקל ובמעשה דמרים. וסרו תלונת המפרשים בפסוק זה ולפ"ז אין לנו ראיה ממעשה דפנחס להבועל ארמית איך דינו. ועי' מה שכתבתי לעיל פ' הנשרפין בתו' בד"ה תני כו' וצריך עיון: