שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 3 · הלכה 6 · Segment 7

מאן דמר יש לו בנים וחתנים ממנה כו'. כתב הרי"ף אר"י אר"י שמואל הלכתא כר' יוסי דאמר גיסו לבדו וכ"ש חורגו. פי' הגאון ר"י דאמר גיסו לבדו אבל בנו וחתנו לא מכשיר בבעל בת אחות אשתו ולא תסתבר לך דבבני וחתנו דגיסו דלאו מן אחות אשתו פליגי דאלו בו גיסו שאינו בן אחות אשתו ל"צ מימר. דהא בעל אמו ובעל אחותו ובניהן פסולין ה"מ דאיתינון מן אמו או מן אחותו אבל מאשה אחרת כשרים דמקשי' בעל אמו ובנו היינו אאיו ואר"י ל"צ אלא לאחי האח ורב חסדא פליג ואכשר באחי האח ומתני' תנא אחיו מן האב ואחיו מן האם וכיון דבני בעל אמו ובעל אחותו כו' בזמו שבאים מאמו ואחותו פסולין אבל בניהן מאשה אחרת כשרין אף גיסו הוא ובנו וחתנו דתנן במתני' בבאין מאחות אשתו ור"י דאמר גיסו לבדו למדנו שבנו וחתנו מאחות אשתו כשרין לו ע"כ. ורש"י כתב דף כ"ח ע"ב בד"ה ברייתא כ' ועוד אי מאשה אחרת מכשיר ר"י מכלל דתנא דידן מאשה אחרת נמי פסיל משום קרוב מחמת קרוב תיקשי לר"ח דאכשר באחי האח דהשתא בו גיסו פסול משום אתי בן אחות אשתו אחי האח מיבעיא ע"כ ופירש"י קשה ודאי מדאכשר ר"ח אין ראיה דכשמואל ס"ל דסובר הלכתא כר' יוסי דמכשיר קרוב מחמת קרוב. וראיית גאון נראית נכונה יותר מדבריך הש"ס לר"ח א"ה היינו אחיו ומשני תנא אחיו מן האב כו'. ש"מ דר"ח סובר כתנא דמתני' ואיהו נמי מכשיר בקרוב מחמת קרוב. מיהו גם ראיה זו אינה מוכרחת דודאי מתני' איכא לאוקמי באחי האח אלא דלא תיקשי ברייתא דר' חייא דמוקמינן כר' יוסי דקרוב מחמת קרוב כשר וקחשיב בעל אמו משמנה אבות וצ"ל דתנא אחיו מן האב ומן האם. והרי"ף כתב ואנן קשיא לן מימריה דגאון דתנן בעל אחות אמו ובנו פסולין והיינו גיסו ובנו ש"מ מהא דאמר גיסו לבדו לאפוקי בן גיסו מאשה אחרת קאמר והכי מפורש בירושלמי אית תניי תאני גיסו יש לו בנים וחתנים ואית תניי תני אין לו מ"ד יש לו מאחות אשתו ומ"ד אין לו מאשה אחרת ע"כ ואני תמה מאוד מאי ראיה היא זו הרי לא מוזכר בירושלמי פלוגתייהו דר' יהודה ור' יוסי ומוקי לה להך ברייתא כתנא דמתני' והא ודאי דלתנא דמתני' ביש לו בנים וחתנים מאחות אשתו שפסולין ואף אם נאמר דידע פלוגתייהו דר"י ור"י ניחא ליה לאוקמי תרווייהון כחד תנא וכתנא דמתני'. ומהתימא מהבעה"מ שכתב שהבבלי פליג אירושלמי ואין צורך לחלוק עלינו את השוים גם אין צורך למ"ש הרמב"ן והרא"ש דאתיא כר' ירמיה. וכתב הרי"ף ועוד האי דדייק ואמר אף הוא כמו הן אלו נאמר בגיסו הוא ובנו וחתנו אף בנו מאשה אחרת כשר והא מתני' דתנן בעל אחות אמו דהוא בנו מאחות אשתו וקתני סיפא גיסו ובנו וחתנו ולא קמכשר בנו בין מאחות אשתו בין מאשה אחרת ומהיכא נפקא ליה האי דיוקא ע"כ. תימא ודאי עיקר דיוקא דגאון כיון דבנו וחתנו דתנן במתני' קאי נמי אבעל אמו וכי' והיינו דוקא בנו וחתנו ממנה איך נפרשהו בגיסו דאיירי בבנו מאשה אחרת ואי ס"ל לתנא דמתני' בגיסו אף בנו וחתנו מאשה אחרת פסול לא ה"נ לכללו עם אינך בדיבור אחד ואין לפרש דה"ק כיון דבן גיסו מיותר שהוא בכלל בעל אחות אמו מסתבר טפי לומר דקאי על בן גיסו מאשה אחרת. דהא הרבה מיותרים כמ"ש בסמוך וצ"ל לשיטת הבבלי כיון דצריך לאחד מהן האב או תולדתו לא חש התנא למיתני תרי זימנא א"כ טפי מסתבר לאוקמי מתני' כולה בחד גווני וכ"ש למ"ד גיסו דרבנן: