שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 10 · הלכה 8 · Segment 4

מאחר שהיא נבנית כו'. עי' בקונט'. והי"מ כתב והיינו דקאמר ומאחר שנבנית כו' כלומר השתא דאינה ירחו עצמה אתה מותר לישב בה שאין האיסור אלא מה שנבנית בשם ירחו ע"כ ותימא מנ"ל לחלק בזה דהא תרווייהו איסורא דידהו שמעינן מדכתיב ארור האיש אשר יבנה העיר הזאת את יריחו וכדמסיק א"כ כי היכא דאסרינן ישיבת יריחו אם בנאוה ה"נ יש לאסור אחרת שקראהו בשם ירחו. ואפשר סובר מהך קרא אין לאסור אלא בנינה אלא מדכתיב והיתה העיר הזאת חרם משמע דאפי' ישיבתה אחר בנינה אסורה. ואף עיר הנידחת דכתיב בה החרם אותה אפי' אחר בנינה ישיבתה אסורה ותדע דגרסינן תמורה (דף ו') והשתא דשנינן כל הני שינויי אביי ורבא במאי פליגי ודחק לתרוצי ע"ש וקשה לישני נ"מ לעיר הנידחת דכתיב בה לא תבנה לאביי דאמר אי עביד מהני בנאה ישיבתה מותרת ולרבא דאמר לא מהני ישיבתה אסורה אלא ודאי גם לאביי אסורה דכתיב החרם אוחה. ועי' מ"ש לעיל בד"ה כאלו כו'. וכ"ת לפי' בקונט' דחוק לשון התוספתא דלאו סתמא הוא אלא קאי אמ"ד ברישא יריחו שבנו מבנימן היה ש"מ יריחו עצמה בנאה דאל"כ מנ"ל דיריחו מבנימן בשלמא אי יריחו עצמו בנה ניחא דביהושע (סי' י"ח) קחשיב יריחו בתחלת גבולי בנימן אבל אם אחרת בנה בשם יריחו מנ"ל שהיה מבנימן וכיון שכן איך דרו בה דכתיב ויצאו בני נביאים אשר ביריחו על כרחך לומר משנבנית מותר לישב בה:

לישיבה אין את חוזר כו'. כתבו הגמיי' פ"ה מה' מלכים ויש תימא על הקהלות השוכנים שם גם המחבר עצמו הלך לגור שם וי"ל לא אסרה תורה אלא בדרך הזה כלומר מא"י למצרים אבל משאר ארצות מותר ע"כ ותימא הא ודאי אין תירוץ זה מספיק להרמב"ם שכתב לא תוסיפו לראותם היא אזהרה בפני עצמה א"כ לא נזכר באזהרה זו אם תהיה בדרך היה או בדרך אחר רק הראייה אסר הכתוב. גם קרא קשיא דכתיב וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד ולא מצינו היכן אמר כן והרמב"ם כתב שם בג' מקומות הזהירה התורה שלא לשוב מצרימה שנאמר לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד לא תוסיף עוד לראותה לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. מותר לחזור לארץ מצרים לסחורה ולפרגמטיה כו' ואין אסור אלא להשתקע שם כו' ע"ש וקשה אף דההשבה צריכה שתהיה בדרך הזה דהיינו להשתקע וכמ"ש בקונט' אבל לראותם אסור אפי' שלא כדרך הזה וע"ק הנך י' אזהרות ל"ל. ורש"י פי' בפסוק כי אשר ראיתם את מצרים היום וגו' מה שראיתם אותם אינו אלא היום היום הוא שראיתם אותם ולא תוסיפו עוד ע"כ וקשה אחרי שישראל עמדו בצרה מה לו לאריכות הזה כי אשר כו' די באמרו התיצבו וראו כו' אשר יעשה לכם היום הוא ילחם לכם ואתם תחרישון. (ולפי' הנח"י כולו קרא מיותר ולפי' הרא"ם רישא דהך מיותר ע"ש) ונראה כי אשר ראיתם וגו' כל זה אזהרה לדורות היא באותו דרך שראיתם את המצרים היום לא תוסיפו וגו' ולא דמיא היום דרישא להיום דסיפא דהיום דרישא היינו יום של עכשיו והיום דסיפא קאי אזמן הזה ור"ל כאשר היו עכשיו במצרים וכולל שני ענינים האמורים שלא יהיה להשתקע ושלא יהיה בדרך הזה מא"י לשם ושני אזהרות שבמשנה תורה מפרש המקרא הזה דקרא וה' אמר לכם לא תוסיפין לשוב בדרך הזה עוד כוונתו להשתקע. והא דכתיב והושיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לא תוסיפו עוד לראותה היינו בדרך מא"י לשם דהנך שבויים ודאי אנן יורדים לשם להשתקע כי תמיד מצפים לשוב לארצם אלא ודאי ללמד דמא"י לשם אפי' שלא להשתקע איכא איסורא בראייה. מיהו לפ"ז הדרא קושית הגמיי' לדוכתא לכך נראה הא דכתיב שני פעמים בדרך היה ללמד דבעינן שישוב מא"י לשם ולהשתקע ובעינן דוקא שיהיה כאשר ראו אותם היום. ובכה"ג כתב שלא אסרה התורה אלא בזמן שישראל שרויים על אדמתם ע"ש ותימא מנ"ל לחלק והדבר פשוט כיון שחובה עלינו לחכות בכל יום לביאת משיחנו א"כ אין אדם מישראל יורד להשתקע לשם והי"מ כתב מדלא כתיב במשנה תורה לא תוסיפו לראותם כמ"ש פ' בשלח ש"מ לסחורה שרי ע"ש ותימא לדבריו נאמר להשתקע איכא תרי לאוי ולסחורה אינו אלא לאו אחד לא תוסיפו לראותם ומה שכתבתי היא הנכון: