שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 1 · הלכה 3 · Segment 7

בונין ואח"כ מקדישין עיין בקונטרס. ואין לפרש דקאי על חומת ירושלים דהא חזינן שלא קידש עד לאחר הבנין כמפורש בקרא ובבבלי שבועות פ"ב גרסינן וכ"ת קלעים לר"א ל"ל לצניעותא בעלמא. וקשה למאי דאוקמי התם דסובר ר"א קדושה ראשונה קידשה לעתיד אצ"ל דעבדו קלעים לצניעות אלא בשביל שלא יזונו עיניהם מן ההיכל וכמ"ש בקונטרס וקלעים לעזרה מ"ד בונין ואח"כ מקדישין לא רצה לעכב הקידוש לכך עשו הקלעים ומיד הקדישו ולמ"ד מקדישין ואח"כ בונין עשו הקלעים להיכרא שידעו עד היכן הגבול. ורש"י פי' שם בד"ה אלא שבהיכל נתנו הקלעים לפנים ממקום החומה ובונים החומה מבחוץ שלא יזונו עיניהם מן ההיכל וקשה לפי מאי דס"ד דקסבר ר"א לא קידשה לעתיד א"כ אין כאן שום איסור כשיזונו עיניהם דהא אין כאן קדושה וצ"ל דסובר מקדישין ואח"כ בונין. ואין שום זכר מזה בבבלי וצ"ע:

מנחת מאפה עיין בקונטרס. וקשה הא אינה נאכלת דכתיב בה כליל א"כ לא דמיא ללחם שמקדשים בהן ירושלים ובבבלי שבועות אמרינן בשירי מנחות. נראה דסובר הירושלמי דבעינן דומיא דירושלים לחם שהוא של ציבור ונפסל ביוצא ולא מצינו לחמי ציבור רק שתי הלחם ולחם הפנים הנאכלין ומנחת העומר ומנחת חביתין הנשרפות וה"ה דה"מ לשנויי במנחת העומר אלא שמנחת חביתין בכל יום ומנחת העומר אינה אלא פעם אחת בשנה. ומעיקרא בעי לאוקמי בשתי הלחם דדמיין ממש ללחמי תודה שהך חמץ ונאכלות ולחם הפנים אע"פ שהן של מצה מ"מ נאכלות. וא"ת מ"ט לא מוקי לה הבבלי בחביתין דדמיין של ציבור ונפסלים ביוצא אע"ג שאינן נאכלות הא גם בלחמי תודה איכא אחת שאינה נאכלת כדתנן והחיצונה נשרפת וי"ל קסברי תוס' לחמי תודה של יחיד היו. מיהו הרמב"ם כתב פ"ו מהל" בית הבחירה וכיצד מוסיפין על העיר ב"ד עושין שתי תודות ולוקחין לחם חמץ שבהם כו'. הרי דמשל ציבור היו באין וי"ל. ותוס' כתב בד"ה אין עזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה תימא למ"ד אין מנחה בבמה האיך מתקדשת כו' ע"ש ולא ידעתי מאי קשיא להו נימא בחביתין שקרבו בבמה גדולה וא"ל קסברי תו' מ"ד אין מנחה בבמה אף בגדולה לא הקריבו אפילו חביתין דא"כ מאי קאמרו שם וכ"ת דקדשה במנחת עומר כו' ש"מ מנחת ציבור הקריבו בבמה. וכ"ת כיון דאינן נאכלות לא קחשיב להו דודאי לא בעינן שתהא דמיא לירושלים בכל מילי. והמהרש"א כתב שם ומאי קושיא אימא ס"ל באחת מכל אלו תנן כו' ע"ש ונראה דלאו קושיא היא דהא בפ"ב דזבחים פליג ר"י בסיפא וקאמר אין מנחה בבמה ולא פליג ארישא דתנן ירושלים אין אחריה היתר ש"מ דסובר קדושה ראשונה קידשה לעתיד נמצא שסובר בכל אלו תנן דהא ודאי א"א לומר דאף מ"ד קידשה לעתיד נמי סובר באחת מאלו. מיהו מ"ד לא קידשה לעתיד י"ל דסובר דע"פ הדיבור מקריבין מנחה כי היכי דציבור מקריבים תודות ולא מקשים תו' אלא לרב"ח דאמר דוקא בשירי מנחה:

הבאות מנוב וגבעון. וקשה מאי מנוב הא כבר חרב נוב בזמן שנבנה בה"מ והא ל"ק איך הביאו לשם הא נפסלו ביוצא די"ל הא דתנן קדשים קלים נאכלין בכל ערי ישראל היינו בכל מקום לא נפסלו ביוצא מחוץ לעיר אחת לעיר אחרת וכן פי' הרמב"ם. אך הא קשיא איך קידשו העזרות בחביתין אי בשירי מנחה הא ודאי נפסלין ביוצא דקדשי קדשים הן ותנן באו לנוב וגבעון קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים: