תד"ה מקנח וה"ה למדיח דתרוייהו בעינן כדפירש בקונטרס כו' עכ"ל לדברי התוס' שפירשו דפשיטא ליה לתלמודא דהדחה עדיפא ניחא דליכא לפרושי דב"ש אמרי דבקינוח לחודה סגי וה"ה בהדחה לחודה וב"ה אמרי בהדחה לחוד וה"ה לקנוח לחוד ולא פליגי דא"כ כיון דאמרי ב"ש תחילה דסגי בקנוח לחוד לא הוצרכו ב"ה למימר דסגי בהדחה לחוד דעדיפא וכ"כ הרא"ש אבל לפרש"י שפי' דאיכא למימר נמי דקנוח עדיף לא ידענא מי הכריחו לפרש דבעינן תרתי ויש ליישב בדוחק ודו"ק:
קריאה במקור
חדושי הלכות על חולין · דף 105a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 7135d4b0adbf293f2a928fce71a161cb22164a5b920fe6b97869f8362091ee72