חדושי הלכות על חולין · דף 97a

תד"ה כוליא בחלבא כו' כדאמרי' לעיל ג' קרמי הוו וא"ת [כו'] דהא רבה ור"י [לובן] כוליא ממרטי ליה וי"ל כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה אמר רבא כו' אמאי לא פסק בהדיא כר' יוחנן כו' עכ"ל ר"ל כיון דבין בזמנו ובין שלא בזמנו ס"ל לרבא דהלכתא כר"י לא ה"ל לרבא למימר טפי אלא הלכתא כר"י סתם אבל לגירסת רש"י ודאי ניחא דבזמנו דוקא הלכתא כרב אבל בשלא בזמנו לא ס"ל כרב אלא כר"י ודו"ק:

בא"ד ל"ג רב לטעמיה אלא ה"ג והא רב כו' ומשני רב גזר בחמץ שלא במינו אטו מינו עכ"ל קצת קשה מה תקנו בזה דאם לא נגרוס רב לטעמיה משום דבלאו האי טעמא הא אית ליה לרבא במשהו אכתי תקשי לן [למה ליה לתרץ] דרב גזר שלא במינו אטו במינו הא בלאו האי טעמא סבירא ליה לרבא במשהו ודו"ק:

בא"ד והא דלא חשיב חמץ בפסח בהדי טבל ויין נסך בברייתא דמסייע לר"י כו' עכ"ל אבל בברייתא דמסייע התם לרב כל איסורין שבתורה במינן במשהו שלא במינן בנ"ט לא קשיא להו להאי כללא דהא בחמץ בפסח בין במינו בין שלא במינו במשהו לרב דאמרינן בעלמא דאין למדין מן הכללות מיהו למאי דמסיק בפרק בכל מערבין דסבר ר' יוחנן דאין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בו חוץ אין מקום לקושייתם הכא אף לר' יוחנן וצ"ע:

בא"ד אע"ג דר"י מיירי התם מכלל דרישא רבנן מכל מקום כו' עכ"ל פי' אע"ג דר"י איירי התם בסיפא דמתני' מכלל דרישא רבנן ועלה קיימינן לרבנן מיבטל בטיל מכל מקום רבנן דברישא דמתני' התם לא איירי במין במינו ואפשר דבהך סברא סבירא להו כר' יהודה דמין במינו לא בטיל ואי הוה הלכתא כר"י לא הל"ל נהי דלר"י לא בטיל לרבנן בטיל ודו"ק: