חדושי הלכות על חולין · דף 71a

בפרש"י בד"ה נאמר כאן בהמה כו' בפ' צו נפש כי תגע כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה אחת זו כו' וקרא למעוטי היכא כו' מיתה וחלה עלה שם כו' עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה ולרבנן האי קרא ל"ל כוליה לכדרבי כו' דגרסי' הניחא לר"מ אלא לרבנן כו' עכ"ל מדברי בעל המאור לפי גירסא זו מיסוד ר"ח דגרסי' לעיל בהמה טהורה בכלל חיה טהורה לטרפה בהמה טמאה בכלל חיה טמאה ליצירה דתנן כו' ופריך הניחא לר"מ ומסיק לכדרבי דתניא כו' ע"ש אבל מדברי התוס' נראה דבכל זה הוו גרסי כרש"י ואבהמה טהורה בכלל חיה טהורה מסיק ליצירה דתנן כו' וגרסי' הניחא לר"מ כו' ומסיק דכולה לכדרבי הוא דאתא ונראה דה"פ דודאי או בנבלת חיה טמאה כו' לפי פשוטה מלת טמאה לא קאי אחיה אלא אנבילה ובכל חיה מדבר הכתוב וכן פי' או בנבלת בהמה טמאה כדקאמר וכי טמאה מטמאה וטהורה לא מטמאה אלא דתלמודא מדייק ממלת טמאה דלא הוה צריך למכתביה אלא לדרוש מניה דאחיה קאי ולטמא עובר טמאה אתא ולמ"ד נמי דעובר טמאה טהור כוליה לכדרבי אתא וחיה לגופיה ואיידי דכתב טמאה בבהמה משום ג"ש כתב נמי בחיה והשתא כ"ע חיה דבקרא לגופיה אתא ומשמע בין טמאה ובין טהורה אלא דבהמה טהורה לא הוזכרה בהך פרשה דבהמה דכתיב בהאי קרא לג"ש אתא ואהא קאמר דכולהו כללי כדר' קאתא דכמו דאצטריך כללא דבהמה טמאה בכלל חיה טמאה ללמוד מיניה יתורא דבהמה טמאה לג"ש ללמוד אקרבן עולה ויורד דבהך פרשה דבטומאת קודש משתעי ה"נ אצטריך האי כללא דבהמה טהורה בכלל חיה טהורה דכתיב בהאי פרשתא דאינו חייב בה קרבן עולה ויורד אלא בטומאת קידש ודו"ק:

בד"ה מי לא עסקינן כו' אבל לרבא דסבר בית הסתרים הוי היכי מתרץ לברייתא כו' עכ"ל יש בזה דברים אחרים לרא"ש ז"ל ואולי נעלם ממנו דברי התוס' בזה הכא ובפ' יוצא דופן ושם בחידושינו הארכנו בזה ע"ש: