מהר"ם
הקש' מהרר"י קארו בנימוקיו בא"ח סי' שיז מה בין זה לנבילה. שנתנבלה מע"ש דאפי' ר"י שרי בפ' מי שהחשיך וכתב הוא ואפשר דיש להגיה רבי יהודה במקום ר"ש וטעמא כיון שהיו מוכנים לבהמה מע"ש כנבילה שנתנבלה מע"ש וצ"ע עכ"ל ונ"ל דכך היא הצעתן של דברים וכי קא שרי ר"ש לטלטולי כגון עצמות דחזיאן לכלביה וקליפין דחזיאן למאכל בהמה ואע"פ שנתפרקו בשבת העצמות מן הבשר והקליפין מן הפירות דאיכא למימר כיון דבכלל אוכל הוי כשנכנס השבת אע"פ דהשתא לאו אוכל נינהו לא יצאו מכלל היתרן ראשון קמ"ל דעד דחזיאן לבהמה לא שרי ר"ש דמוכן לאדם לא הוי מוכן לבהמה כדמוכח בפ' מי שהחשיך ובפ"ק דביצה מהך מתני' דמחתכין את הדלועים לפני הבהמה ואת הנבילה לפני הכלבים והדר קאמר אבל אם נתפרקו מע"ש אפי' ר"ש מודה דאסירי ואע"ג דחזיאן לבהמה ולכלבים כיון שנתפרקו מע"ש מונחים על השלחן ה"ל כמניח כדין מעות שעל הכר דאסרינא לנער במניח ונ"ל שכן מוכיחים גם דברי הסמ"ג בהלכות שבת לאוין ס"ה בדיני שבות למדקדק עליו:
הקש' מהרר"י קארו בנימוקיו בא"ח סי' שיז מה בין זה לנבילה. שנתנבלה מע"ש דאפי' ר"י שרי בפ' מי שהחשיך וכתב הוא ואפשר דיש להגיה רבי יהודה במקום ר"ש וטעמא כיון שהיו מוכנים לבהמה מע"ש כנבילה שנתנבלה מע"ש וצ"ע עכ"ל ונ"ל דכך היא הצעתן של דברים וכי קא שרי ר"ש לטלטולי כגון עצמות דחזיאן לכלביה וקליפין דחזיאן למאכל בהמה ואע"פ שנתפרקו בשבת העצמות מן הבשר והקליפין מן הפירות דאיכא למימר כיון דבכלל אוכל הוי כשנכנס השבת אע"פ דהשתא לאו אוכל נינהו לא יצאו מכלל היתרן ראשון קמ"ל דעד דחזיאן לבהמה לא שרי ר"ש דמוכן לאדם לא הוי מוכן לבהמה כדמוכח בפ' מי שהחשיך ובפ"ק דביצה מהך מתני' דמחתכין את הדלועים לפני הבהמה ואת הנבילה לפני הכלבים והדר קאמר אבל אם נתפרקו מע"ש אפי' ר"ש מודה דאסירי ואע"ג דחזיאן לבהמה ולכלבים כיון שנתפרקו מע"ש מונחים על השלחן ה"ל כמניח כדין מעות שעל הכר דאסרינא לנער במניח ונ"ל שכן מוכיחים גם דברי הסמ"ג בהלכות שבת לאוין ס"ה בדיני שבות למדקדק עליו: