הגהות הב"ח על רי"ף מועד קטן · דף 3b

צ"ל מנסרים:

צ"ל ושלשה:

לעשות לו ארון וכו' ולעשות כולו בתחלה כצ"ל:

נ"ב גמ':

נ"ב מתני':

צ"ל דמתוך:

נ"ב לא ישאנה אלא בחג דאומר אמתין כו' דסבר אית לי רווחא דסלקין לי סעודתן להכי כצ"ל:

צ"ל אית לי:

אותה שפיקסה כבר מותרת ליטול מעל פניה כצ"ל:

צ"ל שנארג:

צ"ל בחפת:

נ"ב פי' בעל כרחך לא היה דעתם לשוב ביום כ"ב דקי"ל דשמיני טעון לינה כדאסקינן בפ' לולב וערבה. אלא ודאי היה דעתם לשוב לבתיהם ביום כ"ג ואם איתא דהיו צריכין לקחת עוד רשו' ביום כ"ג למה היה להם ליטול רשות ביום כ"ב כל עיקר אלא ודאי דביום כ"ג אע"פ שלנו הליל' אחר כ"ב לא היו צריכין לחזור ולקחת רשות משום דאדעתא דהכי שיסעו למחר שיהיה כ"ג לקחו רשות אלא מפני שנמלכו ונשארו שם כל יום כ"ג והיה דעתם ללון בעיר ולשוב לבתיהם למחר ביום כ"ד לכך הוצרכו לחזור וליקח רשו' ביום כ"ג פעם שני' שילכו למחר ביום כ"ד אבל לקיחת הרשות לא היה ביום כ"ד עצמו שהרי נאמר וביום עשרים ושלשה וגו' אלא ודאי ביום כ"ג לקחו רשות לצורך הליכת יום כ"ד: