הזרוע והלחיים גואי קא מעייל חולין לעזרה, מכאן משמע דחולין לעזרה דאורייתא דאי לא מאי קושיא דלמא חולין חייבין בחזה ושוק מדאורייתא ומניף להו בעזרה מדאורייתא, וה"נ משמע בב"ב (פ"א ב') דפרכינן התם ודילמא לאו ביכורים נינהו וקא מעייל חולין לעזרה, וכן נמי במנחות (פ' ב') גבי תודה שנתערבה בתמורתה ומתה אחת מהן חברתה אין לה תקנה דאיתמר התם אמרו למדין לפני רבי ולייתי לחם ולומר אי הנך תודה היא הא לחמה ואי לא ליפוק לחולין אמר להו וכי מכניסין חולין לעזרה, ואי מדרבנן היאך אמר אין לה תקנה, ואיכא למידק דהא בזבחים (צ' ב') משמע דאינו דאורייתא דתנן התם ובכולן הכהנים רשאין לשנות באכילתן לאכלן צלויין שלוקין ומבושלין ולתת לתוכן תבלין של חולין ואי דאורייתא היאך מביאין שם תבלין של חולין, וי"ל שלא אסרו אלא בשהביאן לעשות בהן כעין הקרבה כי הכא דמניף להו וא"נ כההיא דבכורים דמניף להו נמי, ותדע לך דהא נכנסין שם בבגדי חול, והלל שהיה מביא כשבתו לעזרה ומקדישה וסומך עליה ושוחטה, והרמב"ם ז"ל שכתב בהלכות שחיטה [פ'] שני דאסור להכניס שם אפילו לחם ופירות לא נראו דבריו אא"כ דעתו לומר לחם כלחמי תודה או פירות כפירות בכורים.
מנין שאין נותנין מתנות לכהן עם הארץ. איכא למידק דהא תנן במסכת חלה בפרק בתרא (מ"ט) ואלו ניתנין לכל כהן החרמין והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז ושמן שריפה וקדשי המקדש והבכורים רבי יהודה אוסר בבכורים, אלמא המתנות ניתנין לכל כהן ואפילו לעם הארץ. וכפי' רש"י ז"ל ריש פרק כל הבשר (חולין קד, ב) וכ"מ בירושלמי (פ"ד, ה"ז) וניתנת לכל כהן שירצה בין לכהן חבר בין לכהן ע"ה, ואע"פ שאמרוה בירושלמי גבי חלת נכרי בארץ (ובחלת) [ותרומת] נכרי בחוצה לארץ, מכל מקום ש"מ דכל כהן שירצה היינו בין לחבר בין לכהן ע"ה, וכן אמרו בירושלמי (שם) רבי יהודה אוסר בבכורים רבי יודה כדעתיה דאמר אין נותנין אותן אלא לחבר עיר בטובה, ותירצו בתוספות דהכא מיירי בשיש כהן חבר וע"ה ואז אסור ליתן לע"ה, וההיא דמסכת חלה בשאין שם כהן חבר דמוטב שיתנם לכהן ע"ה משלא יתנם לשום כהן, א"נ י"ל דקמ"ל דבזמן שאין שם כהן חבר א"צ לעכבן עד שימצא כהן חבר או ישכור וישלח למקום אחר.
מנין שאין נותנין מתנות לכהן עם הארץ. איכא למידק דהא תנן במסכת חלה בפרק בתרא (מ"ט) ואלו ניתנין לכל כהן החרמין והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז ושמן שריפה וקדשי המקדש והבכורים רבי יהודה אוסר בבכורים, אלמא המתנות ניתנין לכל כהן ואפילו לעם הארץ. וכפי' רש"י ז"ל ריש פרק כל הבשר (חולין קד, ב) וכ"מ בירושלמי (פ"ד, ה"ז) וניתנת לכל כהן שירצה בין לכהן חבר בין לכהן ע"ה, ואע"פ שאמרוה בירושלמי גבי חלת נכרי בארץ (ובחלת) [ותרומת] נכרי בחוצה לארץ, מכל מקום ש"מ דכל כהן שירצה היינו בין לחבר בין לכהן ע"ה, וכן אמרו בירושלמי (שם) רבי יהודה אוסר בבכורים רבי יודה כדעתיה דאמר אין נותנין אותן אלא לחבר עיר בטובה, ותירצו בתוספות דהכא מיירי בשיש כהן חבר וע"ה ואז אסור ליתן לע"ה, וההיא דמסכת חלה בשאין שם כהן חבר דמוטב שיתנם לכהן ע"ה משלא יתנם לשום כהן, א"נ י"ל דקמ"ל דבזמן שאין שם כהן חבר א"צ לעכבן עד שימצא כהן חבר או ישכור וישלח למקום אחר.