חדושי הלכות על עבודה זרה · דף 32a

גמרא וליטעמך קנקנים של כו' מדברי התוס' נראה דל"ג ליה וכן נראה מדברי הר"ן ודו"ק:

תוס' בד"ה ומאוצר שרי כו' בלומא קיסתא דחמרא כו' עכ"ל:

בד"ה והא הכא דרוצה כו' ואין לומר דס"ל כרבנן כו' עכ"ל ופי' דאין לומר דס"ל כרבנן ותיקשי לך נמי מאי מותיב ליה מברייתא כיון דרבנן ס"ל כוותיה וק"ל:

בא"ד עוד י"ל דלעולם דר"מ אסר קנקנים כו' ולפי זה אין לגרוס ולמאן דאסר מ"ש קנקנים דשרי כו' וא"כ ה"ל להקשות אפילו למאן דשרי כו' עכ"ל צ"ע מכ"ש לפירוש ראשון תקשי להו הכי לכ"ע דמשמע לפירושם ראשון דאפילו לר"מ מותרין הקנקנים בהנאה למוכרן לעובד כוכבים וא"כ אין לגרוס כו' דא"כ ה"ל להקשות אפילו למאן דשרי ברוצה כו' כמו שהקשו לפירוש זה ויש ליישב בדוחק לפירושם ראשון אפשר לומר לכ"ע שרי בקנקנים שאר הנאות כמו לסמוך כרעי המטה אבל למכור לעובד כוכבים להשתמש ביין יאסור בהנאה לכתחלה לכ"ע ולא פליגי רבנן עליה דר"מ אלא בדיעבד ביין הכנוס של ישראל דמותר בדיעבד דאינו נפלט בזמן מועט אבל לפירושם שני עיקר פלוגתייהו דר"מ ורבנן אי שרו הקנקנים בהנאה למוכרן לעובד כוכבים ואהא קשיא להו שפיר דאין לגרוס כו' ודו"ק:

בא"ד לפי פירוש זה משמע דמאן דאסר אסר כל רוצה בקיומו לכל שום כו' עכ"ל (א) היינו לפי מה שכתבו לפי פירושם אחרון דאין לגרוס ולמאן דאסר מ"ש כו' אבל לפי מה שכתבו ליישב הגירסא ודאי אפילו מאן דאוסר אינו אוסר בכל רוצה בקיומו וכמ"ש בשר"ת מדקאמר התם ניתיב כו' ודו"ק:

בד"ה אבל בנו מודי ליה כו' ר"ג דיבנה שהוא זקינו של רבי כצ"ל: